שירותי הבריאות הלאומיים של בריטניה (NHS)) פירסמו בשבוע שעבר המלצות חדשות לנשים בהריון שאינן בסיכון, לפיהן אין שום מניעה לבצע את הלידה במרכז מיילדות עצמאי או בבית, ולאו דווקא בבית חולים. זאת, בשונה מהגישה ששלטה עשרות שנים בנוגע לחשיבות הלידה בבית חולים.
עוד בעניין דומה
ההמלצה החדשה גובשה על ידי המכון הלאומי למצוינות בטיפול הרפואי ובבריאות, NICEי (National Institute for Health and Care Excellence), האחראי על נהלי הבריאות בממלכה.
על-פי מסמך ההמלצות, כאשר מדובר בנשים ללא סיבוכי הריון (שהן לערך 45% מכלל הנשים), אין מניעה שאת הליך הלידה הן יבצעו בעזרת מיילדות ולאו דווקא בידי רופאי בתי החולים. לפי המסמך, במקרים אלה אין עלייה בסיכוי להזדקק להתערבות כירורגית, כמו ניתוח קיסרי למשל.
ההנחיות, שפרסומן זכה לתהודה רבה גם מחוץ לבריטניה (ראו דיווח ב"ניו-יורק טיימס"), גובשו בעקבות מחקר מקיף שנערך באוניברסיטת אוקספורד ביוזמת רשויות הבריאות של הממשלה הבריטית. המחקר, ששמו Birth Place in England, השווה בין ארבעה מקומות הלידה האפשריים הממומנים בידי המדינה: בית חולים, מרכז לידה הצמוד לבית חולים, מרכז לידה עצמאי של מיילדות או לידת בית.
על פי ההנחיות:
1. יש לתת לאשה חופש בחירה מלא אודות מקום הלידה ולתמוך בה בבחירתה.
2. לנשים שילדו בעבר יש להמליץ לתכנן ללדת בבית או ביחידה המנוהלת על ידי מיילדות (למשל יחידה עצמאית או צמודה לבית החולים) על פני לידה בבית חולים, כיוון ששיעור ההתערבויות הרפואיות כגון לידה מכשירנית, ניתוח קיסרי וחתך חיץ גבוה יותר בבית החולים, בעוד שתוצאות הלידה עבור התינוק אינן שונות.
3. לנשים שזו הלידה הראשונה שלהן, יש להמליץ לתכנן ללדת במרכז מיילדותי (עצמאי או צמוד) מאותן סיבות. יש להסביר שאם הן בוחרות בלידת בית, קיימת עלייה קטנה (4 מקרים ל-1,000 לידות) בסיכון לסיבוך רפואי משמעותי לתינוק, בהשוואה למרכז מיילדותי או לבית חולים, אך יש להשאיר בידיה את ההחלטה על מקום הלידה.
4. ספקי שירותי הבריאות צריכים לוודא שארבע אפשרויות הבחירה פתוחות לכלל הנשים בסביבת מגוריהן.
5. אם לאשה יש גורמים רפואיים או מצבים שבהם קיים סיכון מוגבר לאם או לתינוק, יש להסביר לה שהטיפול שיינתן לה בבית החולים יפחית את הסיכונים - זאת על מנת לאפשר לה לקבל החלטה מודעת על מקום הלידה.
(לרשימת ההמלצות המלאות שפורסמה על ידי NICE לחצו כאן)
סיבוכי לידה עשויים לכלול סיבוך אנצפלופתי של היילוד וסינדרום שאיפת מקוניום, שהיוו 75% ממקרי החירום בלידה, לידת ולד מת לאחר תחילת הלידה ומוות בשבוע הראשון, שהיוו 13% מהמקרים, ושברים היוו 4% מהמקרים.
על-פי מחקר שבוצע במימון ממשלתי בבריטניה ב-2011 בעת לידות בבית חולים, יש סיכוי גדול יותר שהלידה בהם תכלול ניתוח קיסרי או פיום הערווה (episiotomy) וחתך חיץ. כמו כן, הראה המחקר כי יש נטייה גדולה יותר בבית חולים לתת לנשים אפידורל לשיכוך כאבים, הגם שהדבר מגביר את הסיכון לצורך במלקחיים, שעלולים לגרום נזק לחיץ הנקבים.
הסיכון לתמותת תינוקות ולסיבוכים מורכבים במיוחד ליילוד נמצא זהה בכל האפשרויות (לידה בבית חולים, בבית או במרכז מיילדות). עם זאת, המחקר הצביע על חריג אחד: כשמדובר בנשים שלגביהן זו לידה ראשונה, לידה בבית מעלה את הסיכון. כאמור, אצל 9 מ-1,000 נשים היולדות לראשונה עלולים להופיע סיבוכים חמורים, בהשוואה ל-5 ל-1,000 אצל תינוקות שנולדו בבית חולים בהריון ראשון.
כיום בבריטניה, 90% מבין כ-700 אלף לידות מדי שנה נעשות בבתי חולים. זאת, בין השאר על רקע ההנחיה מ-2007 לייעץ לנשים להיות זהירות בכל הנוגע לאפשרות של לידה בבית.
המסמך החדש זכה לביקורת מרופאים. בראיון ל-BBC, למשל, אמרה לוסי ג'ולין מאיגוד הטראומה הבריטי, כי "יש לנו תחושה שדי בקלות עלולות להתרחש טעויות ולכן ההמלצות הללו מסוכנות". עד כה הרופאים בבריטניה, כך על-פי ה"ניו-יורק טיימס", לא פירסמו התנגדות נחרצת להמלצות.
רק במדינות מפותחות בודדות חלק גדול מהלידות אינו מתבצע בבתי חולים, למעט הולנד שבה לידות-בית מאוד פופולאריות ואפילו די נפוצות. בארה"ב, רק 1.36% מהלידות מבוצעות שלא בבית חולים, לפי נתונים מ-2012, ככל הנראה בשל החשש מתביעות רשלנות רפואית או רשלנות מקצועית. שני-שלישים מהלידות נעשות בבית ו-29% במרכזי לידה עצמאיים.
ד"ר ג'פרי אקר (Ecker), יו"ר הועדה המקצועית למיילדות ב-ACOG (הקולג' האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה) הדגיש, כי "אנו מאמינים שבתי חולים ומרכזי לידה צמודים לבתי חולים או אפילו עצמאיים הם מקומות בטוחים יותר ללידות מאשר בבית". במערכת הבריאות הבריטית, כאשר מופיע סיבוך מופעל נוהל ופרוטוקול להגעה מהירה מהבית לבית חולים או למרכז מיילדות מקצועי קרוב. "גישת ההנחיות הבריטית אינה מתאימה לפי שעה לארה"ב", הדגיש ד"ר אקר, בהוסיפו כי "אם המלצות כאלו היו מובאות לארה"ב, הרופאים עשויים היו לחשוש שיאבדו מטופלות שיבחרו במיילדות".
מחברי מסמך ההנחיות הבריטי מעריכים כי צמצום הלידות בבתי החולים יביא לחסכון מסוים בתקציב הבריאות הלאומי, אף כי גורם התקציב לא היווה גורם בעת שהוכן המסמך, לדבריהם. עלות לידה בבית חולים בבריטניה היא כ-2,500 דולר, עלותה של לידה בבית כ-1,500 דולר ובמרכז מיילדות 2,200 דולר.
ומהו המצב בישראל?
בישראל, משרד הבריאות ממליץ באופן גורף לכלל הנשים ללדת בבית החולים. בישראל לידה מחוץ לבית חולים איננה ממומנת מכספי הביטוח הלאומי של היולדת. מרכזי מיילדות אינם קיימים ברפואה הציבורית בארץ, ולידה מחוץ לבית החולים מותרת אך ורק בבית היולדת.
המרכזים המיילדותיים המסונפים לבית החולים, שפעלו עד לא מזמן במימון פרטי, נסגרו. אישה שאיננה עונה על הקריטריונים שהוגדרו בנוהל משרד הבריאות ללידת בית אינה מורשית ללדת מחוץ לבית החולים בליווי מקצועי, ואין אפשרות למתן הסכמה מדעת.
בחוזר משרד הבריאות שפורסם בעבר נכתב, כי "לאור העובדה שבישראל מתקיימות לידות בית, ניתנות בזאת הנחיות לביצוען תוך קביעת איזון בין חופש הבחירה של היולדת לבין הצורך לשמור על בטיחות היולדת והיילוד (שאינו נהנה מחופש בחירה)".