שכר הרופאים בארה"ב: האורטופדים, הקרדיולוגים והרדיולוגים במקום הראשון

בראש טבלת שכר הרופאים בארה"ב בשנת 2012 עומדים האורטופדים (שכר שנתי ממוצע של 405,000$), ואחריהם הקרדיולוגים והרדיולוגים (בשנה הקודמת חלקו האורטופדים והרדיולוגים את המקום הראשון). כך עולה מסקר הרופאים השנתי של Medscape לשנת עליו ענו 21,878 רופאים, מתוכם 31% רופאות מ-25 תחומי התמחות שונים, שנשאלו לגבי תנאי עבודתם בשנת 2012. במקום האחרון (שכר ממוצע של 170,000 לשנה נמצאים המומחים למחלות זיהומיות ו-HIV, כאשר רופאי הילדים (שתפסו את המקום האחרון בשנה הקודמת) ורופאי המשפחה נמצאים מעט גבוה יותר בטבלה.  בשמונה תחומי התמחות (שליש מתחומי ההתמחות שנבדקו) השכר השנתי הממוצע היה מעל 300,000$.

באופן כללי חלה עליה בהכנסה הכללית של הרופאים ביחס לשנה הקודמת. העליה הגבוהה ביותר נראתה לגבי אורטופדיה (עליה של 27%), ובמקומות הבאים נמצאים הנפרולוגים והנוירולוגים. בין ההסברים לגבי עליית שכר האורטופדים – התחזקות כללית של הכלכלה, כך שאנשים שדחו ביצוע ניתוחים אלקטיביים בשנה הקודמת מבצעים אותם כעת, וכן הזדקנות האוכלוסיה. בשכרם של האונקולוגים והאנדוקרינולוגים חלה ירידה של 3-4%. נתון מעניין נוסף הוא עליה בשכר הפנימאים (9%) ורופאי המשפחה (5%) - ההסברים שהועלו הינם מחסור ברופאים, ועליה ברווחים לגבי מטופלים בעלי ביטוח ציבורי (Medicare) עקב הרפורמה בשירותי הבריאות.

שכר הרופאים בארה"ב (אילוסטרציה)

כמו בעבר, ממשיך להתקיים הפער בשכר בין רופאים לרופאות – פער של 30% באופן כללי, ופער של 17% בתחומי הרפואה הראשונית. ההסברים שהועלו הינם מיעוט הנשים בתחומים הרווחיים יותר (נשים מהוות 9% מהאורטופדים לעומת 53% מרופאי הילדים). טענה נוספת היתה כי הפער מצטמצם כיוון שיותר רופאים עובדים בשעות קבועות עבור מערכות גדולות.

48% מהרופאים באופן כללי, ו-51% בתחומי הרפואה הראשונית חשים כי שכרם הוגן.

לאור הרפורמה במערכת הבריאות, העידו 9% מהרופאים שיפסיקו לקבל מטופלים חדשים בעלי ביטוח ציבורי (Medicare/Medicaid), ו-2% העידו כי יפסיקו לטפל גם במטופלים קיימים בעלי ביטוח כזה. 59% מסרו כי ימשיכו לטפל במטופלים בעלי ביטוח ציבורי, ו-29% טרם החליטו. כרבע מהרופאים העידו כי יפסיקו לספק שירותים לתכניות ביטוח המשלמות סכומים נמוכים יותר. 38% טענו כי לא ינהגו כך – 20% כי הם זקוקים לכל המטופלים המשלמים, ו-18% כי מדובר לדעתם בהתנהגות בלתי נאותה. 30% מהרופאים העידו כי הם משוחחים עם מטופלים בנושא עלות הטיפול בקביעות, לעומת 16% שטענו כי אינם נוהגים לשוחח על כך עם המטופלים כלל.

66% מהרופאים עוסקים במפגשים עם מטופלים פחות מ-45 שעות בשבוע (22% פחות מ-30 שעות, 30% בין 30-40 שעות, 14% בין 41-45 שעות). 18% מהרופאים עוסקים במפגשים רפואיים במשך מעל 50 שעות שבועיות – כולל 9% מרופאי הילדים, 22% מהפנימאים 11% מרופאי המשפחה ו-27% מהאורטופדים. 40% דווחו כי הם מטפלים ב25-75 מטופלים בשבוע. 30% מהרופאים מקדישים 13-16 דקות למפגש רפואי – 5% מקדישים למפגש פחות מ-9 דקות, 12% מקדישים לו מעל 25 דקות.

22% מהרופאים מעבירים 25 שעות שבועיות ומעלה בעבודה בבית חולים – 29% מהפנימאים, % מהאנקולוגים, 24% מהקרדיולוגים ו-11% מהגינקולוגים. 51% מהרופאים מעבירים 5-14 שעות שבועיות בעיסוק ב"ניירת".

רק 51% היו בוחרים שוב לעסוק ברפואה (לעומת 54% בשנה הקודמת, ו-69% בשנה שלפניה). 42% מהרופאים מסרו שלו ניתנה להם בחירה מחדש היו בוחרים שוב בתחום התמחותם. התחומים בהם נמצאה הנטייה הגבוהה ביותר לבחור באותו תחום בשנית היו רפואת עור (74%), רפואת עיניים (61%) ואורולוגיה (60%), לעומת 19% בלבד בקרב פנימאים, 28% בקרב רופאי משפחה ו-37% בקרב גינקולוגים. בין הגורמים לסיפוק בעבודה נמנו מערכות יחסים עם מטופלים והערכה מצידם, ותחושת סיפוק מההצלחה המקצועית והצלחה במציאת אבחנה או פתרון.

למאמר המלא