חדשות

מקרה של סכיזופרניה: שתי נקודות מבט מדיון צוותי במרפאה קהילתית

לאחרונה נערך במרפאה דיון צוותי לגבי מטופל שמדגים תקיעות רבה בחייו; הדיון שלאחר מכן העלה ראייה שלא עלתה בשיחות החודשיות עם הפסיכיאטר המטפל במשך חמש השנים האחרונות; אשמח לשמוע דעתכם!

סכיזופרניה (מקור: ויקיפדיה)

לאחרונה נערך במרפאה דיון צוותי לגבי מטופל שמדגים תקיעות רבה בחייו. הצוות מורכב מאנשי מקצוע ממקצועות שונים בבריאות הנפש וחלקו הגדול בעל ראייה טיפולית דינאמית. סיפור המקרה הוצג בצורה תמציתית והמטופל רואיין על ידי אחד מאנשי הצוות ולבסוף שאר אנשי הצוות שאלו שאלות. הדיון שלאחר מכן העלה ראייה שלא עלתה בשיחות החודשיות עם הפסיכיאטר המטפל במשך חמש השנים האחרונות, אם כי לא ברור האם ראייה זו נכונה ורלבנטית בכלל במקרה זה. אשמח לשמוע דעתכם!

גבר דתי, מטופל כ-15 שנה ונוטל ריספרדאל בשל אבחנה של סכיזופרניה. הוא גדל בישוב דתי בו היו מספר אירועי טרור. בגיל 5 עבר תקיפה מינית בישוב. בני המשפחה לא ידעו מה לעשות עם האירוע, התווכחו ביניהם וככל הנראה האירוע לא עובד.

בתחילת המחלה, לפני 15 שנה, הוא עבר מספר אשפוזים והועלתה אבחנה של סכיזופרניה בעיקר בשל תסמינים שליליים משמעותיים. היה חשד אז לתסמינים חיוביים, אך אלו נשללו על ידי המטופל (בבדיקה אז היה חשד לכך שהוא הלוצינטורי). יש לציין שבתחילת המחלה היה קושי להסתגל לחיים בישיבה ובצה"ל וכן נעשה ניסיון אובדני בירייה, שעד היום מוצג על ידו בעמימות ולעתים הוא מנסה לרמוז שזה לא היה ניסיון אובדני.

תחילת המחלה אופיינה לדבריו על ידי "קושי באיזון רגשי" וכוונתו על פי הסבר של היום, לכך שחווה אז ריקנות רבה, תסמיני דיכאון וחוסר חשק. המחלה החלה עם תסמין פסיכוסומאטי- בעיה "אורולוגית". אורולוג שלל שיש בעיה גופנית ובמהרה המטופל הגיע לאשפוז פסיכיאטרי. מאז נוטל נוגדי פסיכוזה.

בשנים האחרונות הוא מתפקד חלקית מבחינה תעסוקתית, יש לו מעט חברים והוא לא כ"כ מבלה. אין לו חברה ולא היתה בעבר. הוא הולך לחדר כושר, אך לא מתמיד. הוא מתלונן על חוסר ריכוז וחוסר תכלית בחיים, שולל אובדנות, אך מוסר על תחושות של חוסר אונים ושל חוסר טעם. הוא שולל תסמינים פסיכוטיים אם כי בולטות אמביוולנטיות וחוסר כיוון בחיים. טופל אצל מספר מטפלים כגון יועץ, מאמן ומטפלת אלטרנטיבית.

1במעקב הפסיכיאטרי בשנים האחרונות, הועלתה השאלה האם יש כאן גם דיכאון, האם יש צורך בטיפול התנהגותי והפעלה לעשיית דברים מהנים בחיים וטיפול קוגניטיבי כדי להתגבר על מחשבות שליליות ועל עיוותי חשיבה ("רק אם אהיה בסדר גמור, אוכל ליצור קשר רומנטי"...). כמו כן, הועלתה שאלה האם מדובר בתופעות לוואי של הריספרדאל והמינון של תכשיר זה הורד בהדרגה עד ל-2 מ"ג. לא נצפה שיפור ברור.

יש לציין גם שלמטופל יש סל שיקום ויש לו מתאמת טיפול. הוא עובד בתעסוקה מעברית.

הקושי הגדול של הפסיכיאטר היה עם תחושת התקיעות שהמטופל העלה בחדר. בלטה הטלת אחריות, מעודנת אמנם, על הפסיכיאטר ובקשה מרומזת שיציע פתרונות כי הוא המומחה. המטופל הרבה לשדר אמביוולנטיות, חוסר אונים וחוסר תכלית.

2נערך דיון בצוות ששלל הימצאות של תסמינים דיכאוניים אופייניים של דיכאון קליני. הועלתה אפשרות של סכיזופרניה סימפלקס (שאולי לא מתאימה בגלל חוסר התגברות של הליקוי) ונטען שיש סימנים שליליים של המחלה ושלא מדובר בתופעות לוואי של הריספרדאל מאחר ולא חל שיפור עם הירידה ההדרגתית במינון מ4 מ"ג ל-2 מ"ג. האבחנה היתה סכיזופרניה רזי דואלית.

אחת הנקודות המעניינות שהמטופל העלה בשיחה הצוותית עימו היתה על כך שיש בצבא צלפים שמחפשים המטרה וצולפים בה ויש תותחנים שמנסים לירות לכיוון המטרה ואז מתקנים את הירי על פי הנפילה של הפגז, אבל הוא מתקשה לעשות את שני הדברים (הכוונה לחוסר מטרה ברורה בחיים).

הצוות הדינאמי ראה את המקרה כדלהלן: תקיפה מינית בגיל 5 שלא עובדה, תחילת המחלה הסכיזופרנית עם תסמין פסיכוסומטי אורולוגי (מיני?), אמביוולנטיות לגבי הנטייה המינית (הדבר לא הועלה על ידי המטופל בשיחה הצוותית ולא בשיחות עד היום) ותקיעות כדי לא לפתור את הקונפליקט של הזהות המינית ואולי להסתיר דחפים הומוסקסואליים. הם הבליטו מאוד שקיים לחץ של המשפחה שיתחתן (למרות שאיני בטוח שהדבר נכון) וסברו שיש צורך או למעשה הכרח בטיפול דינאמי כדי לאפשר למטופל להבין את הקונפליקט ולקבל את עצמו גם על כך שהוא לא יתחתן אף פעם ככל הנראה. השיקוף היה שהוא עושה דברים ראויים לציון (עובד כסדרן בסופר והולך לחדר כושר) ועליו להעריך דברים אלו ולהיות "מרוצה" מהדברים שהוא כן עושה.

לגבי התערבויות תרופתיות, הוצע לנסות תרופה חלופית מהדור החדש או לשלב עם נוגד דיכאון כדי למגר במידה מסוימת את התסמינים השליליים ולמתן הדיכאון (התת-קליני) של המטופל.

מה דעתכם? איזה טיפול יטיב עם המטופל? דינאמי או CBT' או בכלל טיפול תמיכתי עם אוריינטציה שיקומית? אולי להפנותו לתכנית עמיתים לחוגים במתנ"ס? אבל שאלה לא פחות חשובה: אמנם יש קשר (סטטיסטי) בין אביוז מיני וסכיזופרניה, אבל האם  מתקיים כאן קשר סיבתי (מחלת הסכיזופרניה פורצת 15 שנה לאחר האירוע)? האם לא אונסים כאן התיאוריה ומלבישים אותה על המטופל?!

פרופ' יוליאן יאנקו

נושאים קשורים:  חדשות,  סכיזופרניה,  ריספרדאל,  תקיפה מינית
תגובות
אנונימי/ת
31.08.2015, 21:20

שלום פרופסור יאנקו, איני מכיר אותך אך הפניה הצנועה אלינו ריגשה אותי.
כיוון שברור שלא יהיה ניתן לענות על השאלות בצורה ודאית, וכיוון שיש סיכוי גדול שדבר לא יעזור מלבד תמיכה ואוזן קשבת, אולי בכל זאת כדאי להבין מה הרבדים הנוספים במטפורה של המטופל לגבי צלפים ותותחנים. האם טיפול דינמי הוא למעשה "תותחנים"- נסיונות חוזרים ונשנים לאכן את המטרת טוב יותר, להכיר אותן, לכוון טוב יותר בחיים, להבין מה הכיוון כרגע.
והאם טיפול CBT דומה יותר ל"צלף"- יש לו מטרה ברורה ביותר, הוא קצר ו"קולע".
אם כך, המטופל אומר שלא זה ולא זה מתאים לו- ולדעתי ונסיוני הדל, זה נכון לגבי הרבה חולי סכיזופרניה- לא הטיפול הדינמי ולא CBT (לפחות בצורתו הרגילה) נכונים.
לסיכום, אולי מה שצריך הוא להשקיע עוד זמן באמון ובקשר עם המטופל, שיתנו לו אפשרות לקשר בין אישי משמעותי (עם המטפל), ואולי יאפשרו לו להגיד בעצמו מה הוא הדבר שיושב לו על הלב.
ולאחר הכתיבה של המשפט האחרון חשבתי- זה נכון כמעט לגבי כל מטופל עם כל מחלה...
בברכה
רופא משפחה מהצפון

תודה רבה.
מזדהה עם כל הדברים שאמרת.
שנה טובה!

פרופ' יאנקו

31.08.2015, 22:06

פרופ יאנקו שלום רב,
מעניין היה לקרא מדהים המאמץ והאם אובחן הבחור כסובל מ ptsd יחד עם הסכיזופרניה והאם ניתן מענה? מה היה התפקוד הבסיסי לפני האבחון? האם dbt בא בחשבון אם הוא רואה את המושלם כהצלחה וחלקי ככלום. האם נוסו כלים לא מילוליים ולא תרופתיים כמו תרפיה באומנות כדי לנסות להוציא את הלא מעובד בדרך לא מילולית הרי ממילא לא עברה עיבוד ורבלי. בהחלט רב הנסתר על הגלוי ומעניין ביותר.

לא אובחן כסובל מ-PTSD ואין תסמינים פוסט-טראומטיים ממשיים.
נוסו טיפולים שיחתיים אצל מטפלים שונים.
כעת ייכנס כנראה לטיפול דינאמי.
שנה טובה!

פרופ' יאנקו

01.09.2015, 00:19

על פניו, נראה שהטיפול המכוון לאבחנה של סכיזופרניה רזידואלית עם סימנים שליליים לא הביא להתקדמות לשביעות רצונו של החולה. גם הטיפול הממושך בריספרדל לא מוסיף, כידוע, שמחת חיים ומוטיבציה (עקב חסימת הדופאמין).
עפ"י שיקולי עלות-תועלת הייתי מוריד את הטיפול בריספרדל ולפי התגובה שוקל מתן נוגד דיכאון במחשבה שאולי מדובר בהפרעת חרדה קשה או PTSD.
לגבי פסיכותרפיה : נראה שהיו ניסיונות לטיפולים התנהגותיים (גם אם לא תחת הכותרת הרשמית של CBT). לא הייתי שולל ניסיון לטיפול דינמי. זכור לי עוד מתקופת התמחותי חולה ביפולרי קשה עם אשפוזים חוזרים עקב מצבי דיכאון ומצבי מניה ברורים שלא הגיבו לטיפול תרופתי. למזלו של אותו חולה, היה לו קונפליקט דינמי סביב זונות. הוא נהג ללכת לחוף תל ברוך ולשוחח עם הזונות בכדי "להחזירן למוטב" עד שנתפס ע"י בתו. התברר כי אימו הייתה זונה וקבלה לקוחות בבית בתקופת ילדותו. הסיפור הדינמי ה"סקסי" שימש עילה לטיפול פסיכולוגי דינמי ע"י הפסיכולוגית של המחלקה. למרבה הפלא, בעקבות הטיפול הדינמי פסקו התקפי המניה והדיכאון והוא לא חזר יותר לאשפוז. ידוע לי שבמשך כל השנים הייתה לו חנות בהדר יוסף והוא תפקד בצורה נורמטיבית.
אין ספק שהמחלה הביפולרית היא מחלה עם בסיס ביולוגי גנטי ולא תוצאה של קונפליקט דינמי. יחד עם זאת, לא ניתן להתווכח עם העובדות ועם ההצלחה של הטיפול הדינמי בחולה זה.
בטיפול דינמי יש מרכיבים בלתי ספציפיים, ביניהם אמפטיה, תשומת לב, התייחסות לקונפליקטים וכיו"ב. לכן, אם החולה מוכן ומתאים, לא הייתי שולל ניסיון טיפולי מסוג זה.
צבי זמישלני

תודה רבה צבי ושנה טובה!

אנונימי/ת
01.09.2015, 09:50

שלום לפרופ' יאנקו,
לפי מה שהעלית כאן, ואולי יש עוד חומר משמעותי שאיני מכיר, לא ברורה לי האבחנה של סכיזופרניה, פעילה או רזידואלית (בעקבות טיפול בריספרדל). לא זיהיתי כל סימן או סימפטום מובהק של פסיכוזה.
האם מדובר בהגנות כפייתיות גורפות? עם דפוס של הימנעות, אמביוולנציה, הסתגרות וצימצום?
כך או כך, הייתי שם דגש על הטיפול התרופתי. מתן מינון גבוה של SSRI יתבצע בכל מקרה תחת מעקב מתאים.
בתודה ובברכה.

האבחנה מתבססת על חשד להזיות, ירידה תפקודית ממושכת, אמביוולנטיות, פגיעה באפקט, ועוד. זו התחושה של הרבה מטפלים ובודקים היום וגם בעבר.
לא ברור לי מה החזרה הכפייתית? שהוא חסר אונים וחסר מטרה?
לא נראה לי שזה משהו קומפולסיבי או אובססיבי, אבל אני יודע שעוד אנשים חושבים בצורה כזו. מעניין.
תודה ושנה טובה,

פרופ' יאנקו

02.09.2015, 19:01

מהמעט שתארת אין מספיק עדויות לקיום הקריטריונים של סכיזופרניה. גם אם היתה פסיכוזה בעבר, אחרי כל כך הרבה שנים כדאי לנסות הפסקת טיפול בנוגדי פסיכוזה. הייתי מכניס לאבחנה המבדלת גם OCD ומוודא שנעשה הבירור האורגני הרלבנטי. חסרים לי פרטים, אבל הצעתי היא לראות את תגובתו לאפשרות שאבחנת הסכיזופרניה אינה נכונה, עליה הדרגתית של SSRI למינון גבוה (יעיל למגוון הפרעות מה-DD) ונגיעה בתכנים רגישים, כולל המיניים, ואם לא תתפרץ פסיכוזה אז ירידה בריספרדל. בכל מקרה, מאחר והנושא המיני רגיש אצלו והוא נוטל ריספרדל, חשוב לברר לגבי תפקודו המיני, כי זה יכול להיות מקור לתסכול.
טל פרידמן

תודה רבה, מעניין מאוד!
שנה טובה!

03.09.2015, 09:05

חסרים לי פרטים: יש רקע משפחתי ? בן כמה המטופל? האם עבר טסטים פסיכודיאגנוסטים?צריך לבדוק לכוון הפרעת אישיות כלשהיא - אני לא בטוח שמדובר בסכיזופרניה.

ניסיתי להסוות הזהות ולא מסרתי עוד פרטים.
כנראה שלא עשה טסטים.
לא ברור לי מה מכוון להפרעת אישיות. אשמח אם תפרט.
שנה טובה!
יוליאן

שלום פרופסור יאנקו,
המקרה המוצג מעניין, מאתגר ואף "מטריד" מבחינה אבחונית. כמה פרטי אנמנזה, שלא נמסרו מסיבות של שמירה על פרטיות המטופל, כך הבנתי, היו אולי מקילים על הפיענוח. כך, למשל, כפי שכבר שאל ד"ר א. שופמן בתגובתו, גיל המטופל ואפיוני המשפחה בה גדל, כולל פרטים לגבי קיום הפרעות נפשיות בה, אם ישנן כאלה.
מתוך החומר הנמסר, אני נוטה לשקול את האבחנות הבאות:

1. שסעת - סכיזופרניה.
א. באבחנה זו נחשד הנ"ל בראשית הפרעותו הנפשית או לפחות, במגעיו הראשונים עם צוותים פסיכיאטריים. אם אחת הכוונות היא לסכיזופרניה "פעילה", אז ידוע לנו מעט מדי על מנת לאשר אבחנה זו, כאשר מה שנמסר על הזיות, הוא שלא בטוח שהיו, והן נשללות על ידי המטופל. לאור זה קשה היום להתבטא בוודאות לגבי אבחנה זו.

ב. שסעת פשוטה - סימפלקס.
מאותה הסיבה שהוזכרה לעיל, ז.א. "שההזיות היו אך לא בטוח" (ושלא יודע לנו על תסמינים חיוביים אחרים) קשה לקבוע אם אכן מדובר בסוג הסימפלקס של השסעת. כהרי אם "סימפלקס" בוודאי שאין מקום להזיות או לתסמינים חיוביים אחרים.
ובנוסף ניתן לשאול: האם ניסיון אובדני כל כך דרמטי כפי שהנ"ל ביצע בעת שירותו הצבאי הנו טיפוסי לשסעת מסוג הסימפלקס? והאם יכולתו להתבטא בשפה מטפורית על ה"צלפים והתותחנים" כדי להסביר את העדר פוקוס ועניין בחייו, מתאימים מספיק לשסעת פשוטה? נראה לי שלא.

ג.שסעת שרידית - רזידואלית.
"רזידיו" של מה? הרי, שוב אזכיר שלא ידוע אם היו או לא היו הזיות (או תסמינים חיוביים אחרים), שה"רזידיו" שלהם יכל היה להשאיר אחריו סכיזופרניה רזידואלית.
ובדרך אגב, שתיהן, הפשוטה והרזידואלית הוצאו מ DSM -5.

2. מצב דיכאוני ממושך.
את האבחנה הזאת אפשר לשקול "per exclusion" אך גם בהקשר ישר לנקודות הבאות:
א. הנ"ל מדווח על תחושה של "חוסר טעם לחיים וחוסר אונים".
ב. האפקט שלו בעל נפח נמוך, התואם לתכנים.
ג. הנ"ל ביצע (קרוב לוודאי) נסיון אובדני בעת שרותו בצה"ל.
ד. הפרעתו ה"פסיכיאטרית" של הנ"ל ראשיתה בתופעה סומטופורמית עם מיקום באיבר מינו. נקודה זו (כפי שנטען על ידי אחד או אחת מבני הצוות שלכם) יכולה להוביל לאפשרות שהטראומה המינית שעבר בילדותו (ואשר לא עובדה) מעורבת בדינאמיקה של ההפרעה. הרי ידוע שדיכאון לטווח ארוך, ולאו דווקא בעל אפיונים קליניים בולטים, כלל לא נדיר אצל קורבנות של טראומה מינית, שלא טופלו בהקשר זה.

השאלות המוצגות בסיום תיאור המקרה מאוד חשובות בעיני אך נראה לי שהחלטות הקשורות אליהן כדאי שיעשו לאחר נסיון להגיע לאבחון. ואולי מבחנים פסיכולוגיים יוכלו לקדם אותו.
בסיכום דברי אני רוצה להודות מאוד על העברת המקרה לשיקול הקוראים ובהזדמנות זו אבקש בקשה נועזת: האם קיימת אפשרות ליידע אותנו במה שעלה בגורלו של המטופל?
באיחולי הצלחה, ולשנה טובה,
הלן שיינפלד

להלן עדכון מאז הפרסום של המקרה:

1. ביקשנו טסטים שעשה בגיל 20, הם טרם התקבלו.
2. הוא החל שיחות עם אוריינטציה תמיכתית ודינאמית.
3 הוחל בטיפול באריפלי עד 10 מ"ג (על פי אתר ארגון הבריאות העולמי, השווה ערך לשני מ"ג ריספונד הוא 6 מ"ג אריפלי). כעבור 3 שבועות הריספונד הופסק.
המטופל מגיב בחרדה לכל השאלות-התלבטויות של אבחנה ושל כיוון טיפולי, כאילו שזה יפתור הבעיה עכשיו ומיד, ומה עליו לעשות וכו וכו. מגיב בחרדה גם להחלפה התרופתית, אומר שזה עוד לא עוזר, ושכשלוקח הריספונד הוא חש ככה וככה, כשלוקח את האריפלי, הוא מרגיש...
הומלץ לו לקחת בנזו. רצה אפילו להפסיק את האריפלי והומלץ לו לעבור 6 שבועות לפחות ולהתאזר בסבלנות.

פרופ' יאנקו

אנונימי/ת
09.09.2015, 17:59

לדעתי לא יחול שינוי משמעותי במצב המטופל הסכיזופרני/דכאוני בעקבות החלפת התרופות. בישיבת הצוות נתגלו פרטים שלמיטב הבנתי לא היו ידועים קודם. מכאן, ומניסיוני אני למד שמטפל בודד, והיה מנוסה ככול שיהיה, יתקשה להתמודד עם מטופל סכיזופרני בכוחות עצמו. עין רואה או אוזן שומעת נוספים בדמות קשר שוטף עם מדריך/מכיל עשויים לעזור. אני חושב שאגו בריא נוסף המוצב בין הסכיזופרניה/הסכיזופרני לבין המטפל פועלים כמסנן-מארגן ראשוני של חומר הנראה על פניו לפעמים בלתי מובן עד כאוטי.

בברכה,

ד"ר רפי שפרינגמן

09.09.2015, 23:52

מדובר במצבים דיסוציאטיביים על רקע טראומה מינית. צריך להפסיק טיפול תרופתי. להפריד פיזי בינו ומשפחתו. הוא חייב לגור רחוק מהוריו. תוכנית טיפול פסיכולוגי: לקבל זהות הומוסקסואלית ,להשלים התבגרות אישיותו. להוריד אשמה על אונס ומיניות שלו.

10.09.2015, 11:58

אני בהחלט מסכים עם ד"ר ארונוב- ייתכן שמדובר במצב דיסוציאטיבי ממושך על רקע הטראומה המינית. אין לדעתי בסיס לאבחנה של סכיזופרניה. כדאי לשקול טיפול בהיפנוזה או השיטה של עדנה פואה.

אין תסמינים של דיסוציאציה, אין פגיעה בזיכרון או במודעות לאירועים.
אין אפיזודות של שינוי בהתנהגות.
אין סיוטי לילה או זיכרונות חודרניים.
יש תבנית ממושכת של נוקשות, כפייתיות מחשבתית (לא במעשים), אמביוולנטיות, תפקוד נמוך עד בינוני, הסתגרות חלקית, חיפוש תכלית וכיוון בחיים עד שהשני (המטפל) נותר ריק וחסר אונים.

פרופ' יאנקו