מטרת החוקרים הייתה לבחון את האתגרים שעומדים בפני אחיות טיפול פליאטיבי בקהילה (community palliative care - CPC) כשהן מספקות טיפול בסוף החיים (end-of-life - EOL) לילדים בבית.
עוד בעניין דומה
טיפול בילדים בסוף החיים בבית ניתן לרוב על ידי אחיות CPC שאינן מתמחות ברפואת ילדים.
במחקר הוכללו 52 אחיות מרחבי ניו סאות' ויילס (New South Wales NSW), אוסטרליה. המשתתפים לקחו חלק בסקר מקוון על ההכשרה, העמדות וההתנסויות שלהן בנוגע למתן טיפול EOL לילדים בבית. המשתתפים התבקשו להרהר ולשקף בנוגע לחוויה "שלילית" של טיפול EOL בילד, שבה הדברים לא הלכו כפי שציפו, ולשתף לגבי חווית טיפול "חיובית" של EOL, שבה האחיות תפסו שהטיפול בילד ובמשפחה התקיים כשורה, והגיבו לשאלות על חוויות אלו.
תוצאות המחקר הדגימו שהביטחון המקצועי של אחיות CPC בעת מתן טיפול EOL למטופלים פדיאטריים היה נמוך משמעותית מאשר בטיפול במבוגרים (p's < .05). רוב הנשאלים הביעו רצון להכשרה נוספת בטיפול EOL בילדים. מקרים שזוהו כשליליים על ידי אחיות CPC לא היו שונים משמעותית ממקרים חיוביים מבחינת עיתוי הפניה ל-CPC, תסמינים קליניים ב-EOL או מידת הידע של האחיות. אחים של המטופלים היו נוכחים בטיפולי EOL ב-74% מהחוויות השליליות ו-86% מהחוויות החיוביות, ועל פי הדיווחים קיבלו תמיכה גרועה יותר בחוויות השליליות (p = .002).
החוקרים הסיקו כי ממצאי המחקר תורמים להבנה משופרת של האתגרים הקשורים לטיפול EOL בילדים בבית ומדגישים תחומים פוטנציאליים לשיפור באספקת השירות וההדרכה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
