ההחלטה לשנות את הרכב חיסון הפוליו: "כישלון מוחלט"

ההחלטה של ארגוני בריאות עולמיים להסיר את נגיף הפוליו מסוג 2 מהחיסון הפומי בשנת 2016 היא שהובילה להתפרצויות של המחלה, כולל המקרה האחרון בעזה. כתבה בנושא פורסמה אתמול (א') בניו יורק טיימס.

על פי הכתבה, ההחלטה לשינוי בהרכב החיסון נועדה במקור לסייע במיגור המחלה. אולם במקום זאת, היא גרמה להתפרצויות פוליו בעשרות מדינות ולשיתוק של יותר מ-3,300 ילדים. הערכה רשמית של שני מומחים עצמאיים, שהוזמנה על ידי התכנית העולמית למיגור הפוליו, קבעה כי "השינוי היה כישלון מוחלט".

עם זאת, במרבית המדדים, המסע למיגור הפוליו היה מוצלח מאוד. החיסון הפחית את מספר המקרים בעולם ביותר מ-99.9% ומוערך כי מנע יותר מ-20 מיליון מקרי שיתוק.

על פי הכתבה, נגיף הפוליו שגרם לשיתוק ילד בעזה, המקרה הראשון באזור זה 25 שנה, נוצר ככל הנראה בניגריה ועשה את דרכו לצ'אד, שם הוא זוהה לראשונה בשנת 2019, לפי ניתוח גנטי. הוא הופיע בסודן בשנת 2020 ואז הופיע במצרים, באזורים לא מחוסנים בלוקסור ובצפון סיני, הסמוכים לעזה.

לפני שנת 2016, החיסון הפומי הכיל נגיפים חיים אך מוחלשים של כל שלושת סוגי הפוליו. הילדים שקיבלו את החיסון הפיצו את הנגיפים המוחלשים בצואה. אולם, כאשר חלק מנגיפי הפוליו מסוג 2 שהוצאו מהחיסון עברו לקבוצות של ילדים שלא חוסנו, הפתוגנים לעתים חזרו אט אט לצורה שגורמת לשיתוק.

למרות שהסיכויים היו נמוכים מאוד - שיתוק הקשור לחיסון מתרחש בערך פעם אחת בכל 2.7 מיליון מנות, היוזמה העולמית למיגור הפוליו, שותפות של מספר קבוצות כולל ארגון הבריאות העולמי, רוטרי אינטרנשיונל וקרן ביל ומלינדה גייטס, החליטה להסיר את נגיף סוג 2 מהחיסון לאחר שהנגיף מהסוג הטבעי הוכחד.

באפריל 2016 בעקבות ההחלטה, 155 מדינות החליפו בו-זמנית חיסונים משולשים בחיסונים כפולים בתוך שבועיים. אולם הביצוע, במיוחד בשנים הקריטיות הראשונות, נכשל. מומחים חיצוניים מייחסים את הכישלון לתגובה איטית ומהוססת להתפרצויות של פוליו מסוג 2. במקום לפעול במהירות ובנחישות, הרשויות ניסו לנקוט בגישה של "מכה כירורגית" ולהשתמש בכמה שפחות חיסון מסוג 2.

על פי המצוטט, למרות שרשויות הבריאות העולמיות הוציאו כמעט שני מיליארד דולר בתגובה להתפרצויות, מקרי פוליו מסוג 2 שהוסר מהחיסון גדלו פי עשרה בהשוואה לתקופה שלפני 2016. זהו הנגיף שהגיע לעזה.

בכתבה מצוין כי לפחות שמונה מדינות נאבקות כיום בהתפרצויות של פוליו הנגזר מהחיסון. כיוון שאחד מכל כ-200 ילדים נדבקים הופך משותק, אפילו מקרה בודד של שיתוק - כמו בעזה - מרמז על תפוצה נרחבת של הנגיף.

המצב בעזה מדגים את האתגרים: לפני המלחמה, שיעורי החיסון עמדו על כ-99%. עד אמצע 2024, השיעור ירד לכ-86%, מתחת לסף הנדרש למניעת התפרצויות. הנגיף מצא בדיוק את התנאים - ילדים רבים שלא חוסנו מצטופפים יחד בתנאים לא תברואתיים, המאפשרים לו לשגשג.

עד דווח בכתבה כי עד כה, המבצע של ארגון הבריאות העולמי לחיסון ילדי עזה הצליח מעבר לציפיות. החיסון שניתן הוא גירסה חדשה יותר של החיסון הפומי מסוג 2, שמסתמך על נגיף מוחלש שפחות סביר שיתפשט ויעבור מוטציות שיהפכו אותו למסוכן שוב. בהמשך החודש תדון ועדה של ארגון הבריאות העולמי באפשרות להשתמש בחיסון הפומי מסוג 2 לצד זה שמכוון לסוגים 1 ו-3, לפחות באזורים בסיכון גבוה.

למרות האתגרים, מומחים בתכנית המיגור נותרים אופטימיים שהעולם יכול למגר את כל סוגי הפוליו, בכל מקום. חיסון חדש יותר מפחית את הסיכון להתפרצויות הנגזרות מהחיסון ב-80%. עם זאת, הילדים שחוסנו לראשונה בעזה נותרים פגיעים לפוליו מסוג 1, אם נגיף זה יגיע לאזור מפקיסטן או מאפגניסטן, שם הוא עדיין נפוץ.