מנהלת שניידר באו"ם: "הילדים שחזרו משבי החמאס עברו זוועות"

ד"ר אפרת ברון-הרלב, מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים בפתח תקווה, השתתפה בסוף השבוע (ד') בדיון ראשון של מועצת הביטחון של האו"ם שעסק במצב החטופים ברצועת עזה.

מרכז שניידר קלט 26 שבים ובהם 19 ילדים, שש אמהות וסבתא אחת. ד"ר ברון-הרלב מסרה את עדותה לגבי מצבם הקשה של השבים בהגעתם וקראה להתערבות האו״ם לשחרור החטופים שעדיין בשבי, כולל הפעוטות כפיר ואריאל ביבס.

ד"ר ברון-הרלב שיתפה את נציגיהן של המדינות החברות במועצת הביטחון במה שעבר עליה כרופאה וכמנהלת בית חולים מאז השבעה באוקטובר. הנה קטעים מנאומה שהתקיים באמצעות ועידת וידיאו:

"בשבעה באוקטובר, לפני פחות משנה, חיינו השתנו. בשבע בבוקר כבר הייתי בבית החולים, תחת אזעקות, מתכוננת להעביר כ-200 ילדים שמאושפזים ב'שניידר' למרחבים מוגנים; ילדים שמגיעים מכל הארץ ומחו״ל לקבל את הטיפול הרפואי הכי טוב שאפשר...

"אחרי כמה שעות הבנתי שהרבה ילדים בכל הגילים, תינוקות, פעוטות, ילדים, נטבחו בבתיהם. נשחטו, נורו, נשרפו, נחנקו, נטבחו. לקח עוד יום-יומיים להבין שלא רק מבוגרים נחטפו. מתוך 253, 38 היו ילדים. הצעיר, כפיר ביבס, עדיין בעזה, היה אז רק בן שמונה חודשים.

"מרגע שהבנו שיש ילדים חטופים, החלטנו להיערך לחזרתם. יש לנו את כל הידע הנדרש לטפל בילדים במצבי קיצון, אבל מעולם לא דמיינו ולא חשבנו שנצטרך להיערך לטפל בילדים בני 3, 4, 5, 8 או 14 שחוזרים משבי. חיפשנו ספרות וידע קודם, אך לא מצאנו דבר. יצרנו פרוטוקולים חדשים, שידענו שיצטרכו להיות גמישים מאוד וניתנים לשינוי כשנראה, נשמע או נבדוק את הילדים כשיחזרו.

"זה נמשך 50 ימים ויותר. 50 יום בהם ילדים קטנים הוחזקו בשבי, בשקט מוחלט. אסור היה להם לבכות, אסור היה להם לצחוק, אפילו אסרו עליהם לקום. הם כמעט ולא אכלו, שמרו כל פירור לחם, הועברו ממקום למקום באמצע הלילה, מבוהלים.

"כשהגיעו, הם לא נראו כמו ילדים. הם נראו כמו צללים של ילדים, ללא הבעה על פניהם. הם לא היו שמחים. הם לא בכו. הם היו בעיקר שקטים מאוד. שאלות כמו, 'מותר להסתכל מהחלון?', 'אפשר לרדת מהמיטה?', 'אנחנו בטוחים פה?', נשאלו שוב ושוב.

"לילדה בת 14, שהוחזקה כמעט לבד רוב הזמן בעזה, נאמר על ידי החוטפים שהחזיקו בה שאין יותר ישראל, שאף אחד כבר לא מחפש אותה, שאף אחד לא אוהב אותה. בת 14.

"שרון קוניו נחטפה עם בעלה דייויד, שעדיין בעזה. הם נחטפו עם בנותיהן, תאומות בנות שלוש, אמה ויולי. אחת מהן נלקחה מהם למשך שבועיים. ילדה בת שלוש לבדה בעזה. רק אחרי שבועיים, כשהיא בוערת מחום, איחדו אותה עם הוריה בשבי. כשחזרו, רזות, מפוחדות ושותקות לקח להן יומיים לצאת מהחדרים. כעת, תשעה חודשים אחרי שובן, הן ממש לא חזרו לחיים רגילים. עדיין מתעוררות בבעתה באמצע הלילה, עדיין מדברות על זכרונות איומים ועדיין מחכות לאביהן, דייויד.

"כל הילדים האלה עברו זוועות כשקרוביהם נרצחו או נלקחו איתם לשבי. ילדים הם קורבנות תמימים בכל מלחמה. לצערנו, ילדים נפגעים לא בכוונה במלחמות רבות כחפים מפשע. חייבים תמיד למנוע זאת. זה לא אמור לקרות לעולם. אבל פגיעה בשוגג שונה מאוד מפגיעה מכוונת".

בסיכום דבריה פנתה ד"ר ברון-הרלב לחברי מועצת הביטחון באו"ם בבקשה לסייע בחזרת החטופים מעזה: "אני לא מסוגלת להבין או לשאת את המחשבה שמישהו, גבר, אישה, כל אחד, יכול בכוונה לרצוח ולשבות ילדים, לכלוא אותם ולהתעלל בהם  פיזית ומנטלית. בכוונה אני כאן היום, כרופאת ילדים ישראלית וכמנהלת של אחד מהמרכזים הרפואיים המובילים לילדים בעולם, לומר לכם: אף ילד לא צריך לעבור את מה שעברו ילדי ואזרחי ישראל בשבעה באוקטובר. אני צריכה שתשמעו את זה, שתבינו את זה ותעזרו לנו להחזיר את הילדים שטרם שבו ואת כל השבויים למשפחותיהם בישראל. אני צריכה שאתם תעזרו לכולנו להבטיח שזוועות מכוונות כאלו לא יקרו שוב לילדים".