כתבי עת רפואיים מובילים בעולם דחו מאמר של רופאים ישראלים בנושא תחושות רופאים שטיפלו בילדים ששבו מהשבי, המיועד למדור "נקודת מבט". הנימוקים לדחייה מביכים: "המכסה של מאמרי "נקודת מבט" התמלאה, או "הנושא לא נמצא בעדיפות גבוהה".
עוד בעניין דומה
המאמר, פרי עטם של פרופ' דרור מנדל, מנהל בית החולים דנה-דואק לילדים ופרופ' רונית לובצקי, מנהלת מחלקת ילדים בבית החולים לילדים במרכז הרפואי תל אביב, נכתב בשיתוף פרופ' איתי פסח, מנהל בית החולים ספרא לילדים ב"שיבא", פרופ' דוד גרינברג, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בילדים ב"סורוקה", ד"ר אפרת ברון הרלב, מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים ופרופ' גילת לבני, מנהלת מחלקת ילדים במרכז שניידר - כולם טיפלו בילדים ששוחררו משבי החמאס.
למרבה ההפתעה, כאשר פרופ' מנדל שלח את המאמר לכתבי העת הגדולים, הוא נתקל בסירוב אחרי סירוב בתירוצים שונים ונימוקים לא ענייניים.
תשובת סירוב לדוגמה מכתב עת רפואי מוביל
"טיפול בילדים ששוחררו משבי: אף רופא ילדים לא יכול להיות מוכן לתרחיש כזה", נכתב בכותרת המאמר. בפתיח צוין כי "אחד הדברים הנפלאים ביותר בעיסוק ברפואה הוא ההזדמנויות האינסופיות ללמוד דברים חדשים ולהיתקל במצבים רפואיים חדשים ובביטויים שלהם. עם זאת, לא כל החוויות החדשות הן בהכרח רצויות. כפי שגילינו לאחרונה, ישנם מפגשים רפואיים מסוימים שאף רופא לא צריך להתמודד איתם לעולם, כיוון שאף מטופל לא צריך לעבור מפגשים אלה. כלומר, אף אדם, ובוודאי שלא ילד, לא צריך לעבור את סוג השבי האכזרי שנתקלנו בו לאחרונה בעקבות האירועים המזעזעים של השבעה באוקטובר 2023 בישראל".
המאמר שנכתב באופן לא פוליטי ותוך ציון הטיפול שמעניקים בישראל לילדים פלסטינים באותה עת, פורסם לבסוף בכתב העת הרפואי-ישראלי IMAJ, וזאת לאחר שיותר מעשרה מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם, ברפואה וברפואת ילדים, סירבו כולם לפרסמו. מדובר במאמר של עמוד אחד שעולה בדרך כלל במדורי "נקודת מבט" בכתבי העת המדעיים, ולא במאמר מחקרי.
תשובת דחייה לדוגמה מכתב עת רפואי מוביל
"בארבעה בתי חולים לילדים בישראל קיבלנו 37 ילדים ששוחררו לאחר למעלה מ-50 ימי שבי. חלקם סבלו מפגיעות פיזיות קשות כמו קטיעות, שברים ודלקות בעצמות וברקמות עמוקות, רסיסי קליעים, ירידה חמורה במשקל וחוסר איזון אלקטרוליטים. כולם נפגעו נפשית", נכתב.
"הטיפול בילדים אלה היה קורע לב אך גם מרומם נפש. השמחה הטהורה שילדים מביעים היא מידבקת, אפילו במצב כה קשה. הצוות הרפואי חש זכות גדולה לטפל בילדים אלה וראה כיצד מעט אהבה יכולה לחולל פלאים בבריאותם של הילדים. עם זאת, תחושות חיוביות אלו לוו בדאגה עמוקה לגבי מה שעברו והדרך הארוכה להחלמה שעוד לפניהם".
הרופאים מזכירים כי הטיפול נעשה עניינית וכי "במקביל לטיפול בילדים הישראלים ששבו, המשכנו לטפל בילדים פלסטינים מעזה הסובלים ממצבים רפואיים מסכני חיים. אנו מאמינים שטיפול בילדים מעזה בבית חולים ישראלי בעת כזו הוא מימוש של ערכי הרפואה והאנושיות הבסיסיים שלנו".
בסוג של חשבון נפש וקריאה לפעולה מוסיפים הכותבים כי "כרופאי ילדים, אנו מרגישים שהמקצוע שלנו נכשל בקביעת סטנדרטים גלובליים ברורים להגנה על ילדים ובחינוך האוכלוסיה העולמית כיצד להגן עליהם מפני התעללות אלימה. אנו מקווים שבעתיד אף רופא ילדים לא יצטרך לטפל בילדים ששוחררו משבי טרור, אך איננו יכולים להיות בטוחים בכך אלא אם כן המקצוע הפדיאטרי יצהיר באופן חד משמעי כי ילדים חייבים להיות מחוץ לתחום בכל סוג של סכסוך מזוין".
הם מסיימים את המאמר בקריאה "לכל הרופאים להתאחד סביב המטרה החשובה הזו - למען עצמנו, למען הזהות והיושרה המקצועית שלנו, ובעיקר - למען כל ילדי העולם".
נזכיר כי לאחרונה הוקמה במכון שמואל נאמן יחידה לדיווח על מצבים של חרם או דחייה לא עניינית של רופאים, מדענים וחוקרים מישראל.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
