במחקר שלב II שפורסם בכתב העת The Journal of Urology, מטרת החוקרים הייתה לבדוק האם הפחתת משקל ב->5% ממשקל הגוף הכולל נוגדת סמנים ביולוגיים של סרטן הערמונית הקשורים להשמנת יתר.
עוד בעניין דומה
40 גברים שתוכננו לכריתת הערמונית חולקו באקראי לזרועות התערבות (n=20) או ביקורת (n=20). משתתפים בקבוצת ההתערבות לקחו חלק בתוכנית לניהול משקל במשך 4 עד 16 שבועות לפני ו-6 חודשים לאחר הניתוח. משתתפים מקבוצת הביקורת קיבלו חומרים חינוכיים סטנדרטיים. כל המשתתפים השתתפו בביקורים בתחילת המחקר, שבוע אחד לפני הניתוח ו-6 חודשים לאחר הניתוח. החוקרים העריכו תאי מערכת החיסון במחזור הדם, ציטוקינים וכימוקינים בנוסף לירידה במשקל, הרכב הגוף/התפלגות, איכות החיים ואוריינות תזונתית. לבסוף, הם ניתחו דגימות רקמת הערמונית שהתקבלו מביופסיה וניתוח.
תוצאות המחקר הדגימו כי מקו הבסיס לניתוח (ממוצע = 5 שבועות), קבוצת ההתערבות השיגה ירידה במשקל של 5.5% (95% רווח סמך, 4%-7%). בהשוואה לביקורת, ההתערבות הפחיתה גם אינסולין, כולסטרול כולל, כולסטרול LDL, לפטין, יחס לפטין:אדיפונקטין ורקמת שומן בטני. קבוצת ההתערבות הפחיתה את ספירת ה-c-peptide, ה-plasminogen-activator-inhibitor-1, וספירת תאי T מהבסיס לניתוח. תאים מדכאים שמקורם במיאלואיד לא היו שונים סטטיסטית לפי קבוצה. בנוסף, האנתרופומטריה של קבוצת ההתערבות השתפרה, כולל איבוד שומן בטני וכלל. עם זאת, שום סמני רקמת הערמונית לא השתנו באופן משמעותי. מדדי איכות חיים של בריאות כללית ורגשית השתפרו בקבוצת ההתערבות. קבוצת ההתערבות שמרה או המשיכה לאבד לירידה נטו של 11% ממשקל הגוף הראשוני (95% רווח בר-סמך, 8%-14%) בסוף המחקר.
לסיכום, מחקר זה הראה שיפורים בהרכב הגוף, סמנים ביולוגיים של PCa ואיכות חיים עם התערבות בניהול משקל.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
