תפליט כרוני במדיה (Chronic media with effusion – COME) ודלקת אוזן תיכונה חדה חוזרנית (recurrent acute otitis media – RAOM), הינם מצבים קליניים, בעלי השפעה ברורה ומשמעותית על הילדות.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב Microorganisms, ביקשו החוקרים לבחון את הפרופיל המיקרוביולוגי של ילדים בעלי נטייה לדלקת אוזניים, וזאת בעידן שלאחר PCV7. החוקרים אף ביקשו לבחון את יכולת יצירת הביופילם בהתחשב בהיסטוריה קלינית ותוצאים, במהלך מעקב של שנתיים לאחר ניתוח.
מחקר בוצע במתכונת פרוספקטיבית. במסגרתו, בודדו פתוגנים מחולים עם COME ו-RAOM ויכולתם ליצור ביופילם נבדקה in vitro. שיעורי MICי(minimum inhibitory concentrations), הן של הצורה הפלנקטונית והן של הצורות הישיבות, הושוו. לבסוף, נבחנה הקורלציה בין תוצאי השיטה הטיפולית וההיסטוריה של המטופלים, ליכולת הפתוגנים לייצור ביופילם.
תוצאות המחקר הדגימו, כי Haemophilus influenzae היה הפתוגן המוביל (35% ב-COME ו-40% ב-RAOM) ו-Streptococcus pneumoniae היה השני שכיחותו (12% ב-COME ו-24% ב-RAOM). זיהומים פולימקרוביאלים זוהו ב-5% ממקרי COME ו-19% ממקרי RAOM. מתוך האוטופתוגנים המבודדים, 94% היו בעלי יכולת ייצור של ביופילם.
מתוצאות מחקר זה עולה כי בעידן שלאחר הכנסת חיסון PCV7 ישנם שיעורים גבוהים של זיהומים פולימיקרוביאליים, יחד עם כישלון טיפול בביופילם. ממצאים אלו עשויים להסביר את היעדר היעילות האנטי-מיקרוביאלית בילדים המועדים לדלקת אוזן.
מקור: