לרוב לא קיים דיווח על אשפוזים על רקע פסוריאזיס. לכן, מטרת המחקר שממצאיו תוארו בכתב העת Archives of Dermatological Research הייתה לבחון מהם המאפיינים הקליניים, המעבדתיים והטיפוליים של מטופלים עם פסוריאזיס אשר אושפזו בעקבות התלקחות ולהבין מהן הסיבות הנוספות לאשפוז בקרב מטופלים עם פסוריאזיס.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר סקרו החוקרים מידע רפואי באופן רטרוספקטיבי של 48 מטופלים אשר אושפזו בעקבות התלקחות של פסוריאזיס, וכן מ-1,908 מטופלים עם פסוריאזיס שאושפזו בבית חולים בעקבות תחלואה נלווית אחרת. תקופת המחקר הוגדרה בין השנים 2005-2021. כמו כן, במסגרת המחקר הושוותה הקבוצה בת ה-1,908 מטופלים לקבוצה של 821,804 מטופלים שאושפזו באותה התקופה ללא פסוריאזיס.
תוצאות המחקר הראו כי מתוך 48 מקרי האשפוז על רקע התלקחות של פסוריאזיס, 37.5% התייצגו עם אריתרודרמה ול-62.5% הייתה פוסטולר פסוריאזיס כוללת. עוד נמצא כי נשים (68.8%) היוו את רוב האשפוזים, בעיקר בקבוצת המטופלים עם פוסטולר פסוריאזיס, שם עמדה השכיחות על 76.7%. בקבוצת המטופלים עם אריתרודרמה נמצא כי הגיל הממוצע בעת האשפוז היה 44.8 והיה גבוה מממוצע הגיל קבוצת המטופלים עם פוסטולר פסוריאזיס שעמד על 32.1. מעבר לכך, נמצא כי זיהום היה הטריגר העיקרי להתלקחות פסוריאזיס (46%). עוד מצאו החוקרים כי הפרעות בתפקודי כבד נמצאו ב-33.3% מהמקרים וכי אלה חלפו לרוב תוך 1-2 חודשים מרגע השתפרות המעורבות העורית (83.4%). התרופה שנרשמה בשכיחות הגבוהה ביותר למטופלים מקבוצת הפוסטולר פסוריאזיס הייתה אציטרטין (81.4%), בעוד שטיפול טופיקלי בלבד (50%) היווה את הטיפול השכיח בקבוצת המטופלים שאושפזו עם אריתרודרמה. בבחינת אשפוזים בטיפול נמרץ, נמצא כי 9.3% מהמטופלים עם פוסטולר פסוריאזיס כוללת נאלצו לעבור ליחידת טיפול נמרץ. בקרב קבוצת המטופלים עם פסוריאזיס שאושפזו בעקבות מחלות אחרות, מצאו החוקרים כי בקרב מטופלים עם פסוריאזיס היה שיעור אשפוזים גבוה יותר על רקע מחלות זיהומיות ובעיות במערכת העיכול.
מחקר זה מראה כי מגמות של אשפוזי מטופלים עם פסוריאזיס שאושפזו עקב התלקחות של המחלה איננו שונה באופו משמעותי גם בעידן הטיפולים הביולוגיים. ייתכן וחינוך מטופלים לגבי הימנעות מגורמים מחריפים של התלקחות פסוריאזיס וטיפול עצמי טוב הם הכרחיים על מנת להפחית את הסיכוי לאשפוזים באוכלוסייה זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
