קיימת מחלוקת בנוגע למשטר המינון המיטבי לטיפול תוך ורידי (IV) בילדים הסובלים מאסתמה חריפה וחמורה (SAA). במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'European Journal Of Pediatrics', החוקרים העריכו את היעילות של הוספת מנת העמסה של סאלבוטאמול, בנוסף לעירוי המתמשך של טיפול זה, בילדים שאושפזו ביחידה לטיפול נמרץ (PICU) על רקע SAA.
עוד בעניין דומה
כרקע למחקרם, החוקרים מציינים כי נכון להיום, אין הנחיות מבוססות ראיות בנוגע לגישה הטיפולית בילדים עם SAA מלבד השלבים הראשוניים של מתן חמצן, טיפול חזרתי עם אגוניסטים ל-β2 בשאיפה, ומתן סטרואידים סיסטמיים. במהלך אפיזודה של SAA, קיים קושי בחיזוי יעילות האספקה של תרופות בשאיפה, עקב חסימה חמורה של דרכי הנשימה.
החוקרים ערכו מחקר רב-מרכזי, מבוקר אקראיות ואינבו, אשר נערך ב-PICU של ארבעה בתי-חולים שלישוניים לילדים. משתתפי המחקר היו בני 2-18 שנים, אשר סבלו מ-SAA ואושפזו בין השנים 2017 ל-2019. בסך הכל נכללו 58 ילדים במחקר, כאשר 29 מתוכם היו בקבוצת ההתערבות. הילדים הוקצו באקראיות לקבלת מנת העמסה IV של סאלבוטאמול (15 מיקרוגרם/קילוגרם, במינון מקסימלי של 750 מיקרוגרם) או לקבלת סליין, במקביל למתן עירוי מתמשך של סאלבוטאמול. התוצא הראשוני של המחקר היה ציון האסתמה (Qureshi), שעה לאחר ההתערבות.
לצורך הערכת הרגישות לשינוי בציון האסתמה, החוקרים השתמשו בניתוח מודלים לשונות משותפת. כמו כן, במסגרת המחקר נבדקו ריכוזי הסאלבוטאמול בסרום של המשתתפים. חציון ציון האסתמה בבסיס עמד על 12 (טווח בין-רבעוני 10-13) בקבוצת ההתערבות ו-11 (9-12) בקבוצת הביקורת (p = 0.032). ציון האסתמה שעה אחת לאחר ההתערבות לא היה שונה באופן מובהק בין הקבוצות (p = 0.508, β-coefficient = 0.283). העלייה החציונית ברמות הסאלבוטאמול בפלזמה 10 דקות לאחר ההתערבות הייתה 13 מיקרוגרם/ליטר (טווח בין-רבעוני 5-24) בקבוצת ההתערבות ו-4 מיקרוגרם/ליטר (טווח בין-רבעוני 0-7) בקבוצת הביקורת (p=0.001). עוד נמצא כי תופעות הלוואי היו דומות בין שתי הקבוצות.
לסיכום, בילדים שאושפזו ביחידה לטיפול נמרץ עם אסתמה חריפה וחמורה, לא נמצאה תועלת קלינית במתן מנת העמסה IV של סאלבוטאמול בנוסף לעירוי המתמשך. יש לציין כי לא נצפו תופעות לוואי מובהקות מחינה קלינית בעקבות מתן מנת ההעמסה.
מקור: