בני נוער עם אנמיה חרמשית (Sickle Cell Disease) ללא הפרעות נוירוקוגנטיביות נמצאים בסיכון מתמיד להתפתחות קשיים נוירוקוגנטיביים. היפוקסמיה לילית מקושרת לתוצאים נוירוקוגנטיביים ירודים, וזו נמצאה כסיבוך כרוני במתבגרים עם SCD. מטרת מחקר זה הייתה לבחון את הקשר בין הפרעות בשינה לבין תפקוד נוירוקוגנטיבי במתבגרים עם SCD, תוך התחשבות במאפיינים דמוגרפיים וסוציואקונומיים.
עוד בעניין דומה
מתבגרים עם SCD זוהו בעזרת סקירה של תיקים רפואיים של מטופלים שעברו בדיקת פוליסומנורגפיה (Polysomnography - PSG) והערכה נוירופסיכולוגית לבחינת תפקודי קוגניציה, שפה, זכרון, מהירות עיבוד מידע וגמישות קוגנטיבית. כמו כן, החוקרים חילקו שאלונים להורים להערכת חששות של ההורים בנוגע ליכולות הניהוליות וההסתגלותיות של ילדיהם.
במחקר נכללו 27 בני נוער עם SCD, בגילאי 6-17 שנים, שעברו בדיקת PSG והערכה נוירופסיכולוגית מלאה. תוצאות המחקר הדגימו כי ההבנה השפתית של הנבדקים ירדה ב-2.37 נקודות על כל ירידה ממוצעת של נקודה ברוויון החמצן הלילי (Oxygen Saturation - SpO2) (p=0.031). כמו כן, נצפתה ירידה של 1.46 נקודות בזכרון עבודה עבור כל עליה ב-1% בזמן בו הנבדקים שהו עם סטורציה מתחת ל-90% (p=0.03). מדדי השינה לא ניבאו תוצאים קוגניטיביים אחרים באופן מובהק, או דיווח הורים על פגיעה בתפקודים התנהגותיים או ניהוליים.
מסקנת החוקרים הייתה כי הפרעות בשינה, רוויון חמצן לילי ממוצע ומשך זמן עם רוויון חמצן נמוך מ-90% נמצאו כפוגעים בהבנה שפתית ובתפקוד זכרון עבודה. ממצאים אלו יכולים לסייע בזיהוי צורכי שינה ולקדם התערבויות ממוקדות בשינה כמרכיב הפיך להפחתה בפגיעה נוירוקוגנטיבית עבור מתבגרים עם SCD.
מקור: