עדשות אוברמינוס (Overminus) מהווה חלופה יעילה לטיפול הניתוחי במצבי סטייה החוצה שאינה קבועה (Intermittent Exotropia – IXT). בעת האחרונה מתקיים דיון בדבר ההשפעה של טיפול זה על התפתחות של קוצר ראיה.
עוד בעניין דומה
במחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת British Journal of Ophthalmology ביקשו החוקרים להעריך את השינויים העיניים הביומטריים של ילדים עם IXT עם וללא טיפול עם עדשות אוברמינוס.
במסגרת מחקר זה נכללו ילדים עם IXT אשר הוקצו באופן אקראי לקבוצת האוברמינוס ולקבוצת הבקרה. מספר פרמטרים נבחנו ובכללם – רפרקציה ציקלופלגית, אורך אקסיאלי, ופרמטרים נוספים (קרטומטריה, עומק הלשכה הקדמית ועובי העדשה). ההערכות לפרמטרים הללו נעשו במהלכם של למעלה מ-30 חודשים ושימשו לצורך ההשוואה בין קבוצות המחקר. היחס בין האורך האקסיאלי ובין קמירות קרנית (Axial length to corneal curvature ratio - AL/CR) שימש כאינדיקטור להתקדמות של קוצר ראיה. לבסוף, בוצעה בדיקה לשינויים לפני/אחרי עדשת אוברמינוס בקרב תת-קבוצה מהמחקר.
תוצאות המחקר הדגימו כי הגיל הממוצע של 84 משתתפי המחקר (58% בנות) עמד על 7.2 שנים (בטווח של 4-15 שנה). הפרמטרים הרפרקטורים והביומטריים הבסיסיים אשר נרשמו בקרב 39 נבדקי קבוצת הביקורת לא נבדלו מאלו אשר נרשמו בקרב 45 נבדקי קבוצת האוברמינוס. השינוי הממוצע ברפרקציה עמד על -0.39±0.45 דיופטרים בקבוצת הביקורת ו-0.41±0.66- דיופטרים בקבוצת האוברמינוס (p=0.527). בקרב תת-הקבוצה בה נבחנו השינויים לפני/אחרי עדשת אוברמינוס לא נמצא הבדל מובהק (p>0.05). עוד הודגם כי בקרב שתי הקבוצות היחס AL/CR נשמר ולאורך כל תקופת המעקב (p=0.0298).
מתוצאות מחקר זה עולה כי לא התקבלו הבדלים ביומטריים ורפרקטורים מובהקים בין שתי הקבוצות ואף לא לפני ולאחר טיפול עם עדשת אוברמינוס. לטיפול עם עדשת אוברמינוס בילדים אין כלל קשר להתקדמות הטבעית של גדילה רפרקטיבית.
מקור: