מיליוני ילדים ברחבי העולם איבדו הורה במגיפת הקורונה

מחקר מעודכן שהתפרסם לאחרונה בכתב העת The Lancet Child & Adolescent Health מראה כי מספר הילדים ברחבי העולם שהתייתמו מהורה או ממטפל עיקרי בשל מגיפת הקורונה גדל באופן דרמטי מכ-2.7 מיליון באפריל 2021 ל-5.2 מיליון באוקטובר 2021, מספר המציין אבן דרך במה שגורמים רשמיים כינו "המגיפה הנסתרת". לפי החוקרים, המספרים שווי ערך לכך שכל שש שניות ילד מתייתם על פני תקופה של שישה חודשים.

"כשהתחלנו את המחקר היו בערך 140 מיליון ילדים יתומים בעולם, וזה בערך שמונה מיליון יתומים בשנה. עכשיו, עם ההערכות המעודכנות שלנו, אנחנו יודעים שהמספרים האלה גדלים בכ-30% בשנה", אמרה בראיון לרשת החדשות CBS סוזן היליס, חוקרת בכירה באוניברסיטת אוקספורד והמחברת הראשית של המחקר.

מחברי המאמר מציינים כי המגיפה כנראה רחוקה מלהסתיים ויש חובה להגן ולתמוך בילדים הללו מפני נזקים ישירים ומשניים, הן מבחינה מוסרית והן מנקודת מבט של בריאות הציבור. חייהם של ילדים משתנים לצמיתות על ידי אובדן של אם, אב, סבא או מטפלים ראשוניים אחרים.

אובדן הורה הוא חווית ילדות שלילית הקשורה לסיכון גבוה יותר לנשירה מבית הספר, ירידה בדימוי העצמי, התאבדות, אלימות, התעללות מינית ופיתוח חרדה, דיכאון ובעיות התמכרות לסמים. השפעות אלו עלולות להיות מועצמות עוד יותר על ידי נסיבות וגורמי הלחץ הנוספים של המגיפה.

עורכי המחקר הגדירו יתמות כמוות של אחד ההורים או שניהם, אובדן מטפל ראשוני כמוות של אחד ההורים או שניהם, או של סבא וסבתא בגילאי 60-84 שנים שגרים איתם בבית. אובדן מטפל משני הוגדר כמוות של סבא או סבתא או קרובים מבוגרים שגרים איתם בבית. נתוני המחקר משלבים מקרי מוות ישירות מקורונה ומקרי מוות עודפים שנגרמו בעקיפין על ידי המגיפה, כמו ירידה בגישה לשירותי בריאות.

המחקר השתמש במודלים מתמטיים ובנתוני תמותה ופריון מ-21 מדינות שבהן היו 76% ממקרי המוות העולמיים מקורונה כדי להעריך את מספר הילדים שאיבדו הורה או מטפל ראשוני או  משני. 21 המדינות הן: ארגנטינה, ברזיל, קולומביה, אנגליה וויילס, צרפת, גרמניה, הודו, איראן, איטליה, קניה, מלאווי, מקסיקו, ניגריה, פרו, הפיליפינים, פולין, הפדרציה הרוסית, דרום אפריקה, ספרד, ארה"ב וזימבבואה.

במציאות, מספר הילדים שאיבדו הורים ככל הנראה גדול בהרבה מהערכות המחקר, עקב מחסור בבדיקות קורונה בחלק מהמדינות ופערי דיווח. בארה"ב מתועדים רק מקרי מוות מקורונה ולא את בני המשפחה שהיו תלויים באדם שמת.

החוקרים סבורים שיש להקים גופים מקומיים ועולמיים כדי לאסוף נתונים אלה ולהקצות משאבים כדי לספק תמיכה פסיכו-סוציאלית וכלכלית לילדים שאיבדו הורה. כדוגמה הם מציינים תכנית חירום בארה"ב שמסייעת לילדים שהתייתמו מאיידס ברחבי העולם (PEPFAR). השירותים כוללים בריאות ותזונה, חינוך והגנה משפטית.

המחקר גם הראה שלמדינות עם שיעורי חיסונים נמוכים היה המספר הגבוה ביותר של ילדים שהתייתמו מקורונה, דבר המעיד על כך שיש להאיץ את ההפצה השוויונית של חיסוני קורונה ברחבי העולם.

מעבר לחישוב מחדש של המודל המקורי שלהם, מחברי המחקר הוסיפו הערכות לגבי יתמות לפי קבוצות גיל. הם גילו שקבוצת הגיל הגדולה ביותר של ילדים שהתייתמו היתה של בני עשר ומעלה וששיעור היתמות בארה"ב היה גבוה במיוחד בקרב מיעוטים וקבוצות מוחלשות.