טיפול ב-HIV על ידי רופאי משפחה בתחילת הקריירה

טיפולים אנטי-רטרוויראליים הפכו את נגיף ה-HIV למחלה כרונית. מחקרים שנערכו בעבר הדגימו אי התאמה בין הכנות לספק טיפול ל-HIV לבין הטיפול הקיים בקרב מומחים צעירים שזה עתה סיימו ההתמחות. מחקר זה נועד לתאר את המאפיינים הקשורים למוכנות וליכולת לטפל בחולי HIV, וכמו כן לזהות את הקשר בין מאפייני רופא ומרפאה לטיפול ב-HIV בקרב הרופאים אשר התכוננו לכך.

החוקרים אספו נתונים בין 2016 ל- 2019 מסקר של ה-American Board of Family Medicine (ABFM) National Family Medicine Graduate. התוצא העיקרי היה טיפול ב-HIV על סמך דיווח עצמי. באמצעות ניתוח סטטיסטי דו-משתני החוקרים השוו מאפיינים שונים הקשורים לאנשים ולטיפול עצמו. החוקרים השתמשו ברגרסיה לוגיסטית על מנת לתאר את האסוציאציה בין טיפול ב-HIV, בקרב הרופאים שעברו הכנה, למאפיינים אישיים ומרפאתיים.

המחקר כלל 6,740 משיבים. רק 25% מהמגיבים דיווחו על מוכנות בעקבות ההתמחות, ו-44% מהם דיווחו על טיפול נוכחי בחולים עם HIV. בקרב המוכנים, מגדר נקבה (יחס הסיכויים = 0.604, 95% רווח בר-סמך 0.494-0.739) היה קשור לסיכון נמוך יותר של טיפול בחולי HIV. אלה שעבדו באיזורים עם שכיחות גבוהה יותר של המחלה (יחס הסיכויים= 1.718, 95% רווח בר-סמך 1.259-2.344) היו עם סיכויי מוגבר לספק טיפול ל-HIV.

החוקרים סיכמו כי פחות מחצי מהרופאים אשר עברו הכנה בהתמחות דיווחו על מתן טיפול ב-HIV. בנוסף, עבודה בסביבה עם שכיחות גבוהה של HIV הייתה קשורה לסיכויים גבוהים יותר לספק טיפול ב-HIV, מה שמצביע על האפשרות שרופאי משפחה צעירים מגיבים לצורכי הקהילה.

מקור: 

Kento Sonoda et. al (2021) Family Medicine DOI: 10.22454/FamMed.2021.415039