דלקת מפרקים שגרונית קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת. במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases, חוקרים ניסו להגדיר קשרים בין פעילות מחלה דלקתית (כולל הערכה של של ציטוקינים וכימוקינים ספציפיים) והיארעות של סוכרת.
עוד בעניין דומה
משתתפי המחקר כללו מבוגרים עם אבחנה מאושרת על ידי רופא של דלקת מפרקים שגרונית ממרשם ה-Veteran’s Affairs Rheumatoid Arthritis Registry. הערכה קלינית והערכת פעילות המחלה התרחשו לאורך זמן כחלק מהטיפול הקליני. 30 ציטוקינים וכימוקינים נמדדו מסרום שמור שנלקח מהמטופלים בעת ההרשמה למחקר. ערכי ציטוקינים\כימוקינים עברו תקנון ונרמול. היארעות של סוכרת הוגדרה בהתאם לאלגוריתמים קיימים מתוקפים העושים שימוש בקודים אבחנתיים וטיפול תרופתי. נעשה שימוש במודלי קוקס רב-משתנים להערכת סיכונים פרופורציונליים, לשם הערכת קשרים בין גורמים קליניים והיארעות סוכרת.
החוקרים מצאו כי בקרב 1,866 מטופלי דלקת מפרקים שגרונית ללא עדות לסוכרת במועד ההרשמה למחקר, אירעו 130 מקרים חדשים על פני 9,223 שנות אדם של מעקב. מדד פעילות מחלה (DAS28) גבוה, CRPי(C reactive protein), מדד מסת גוף עם ערך שתואם להשמנת יתר, גיל מבוגר ומין זכר נמצאו בקשר עם סיכון מוגבר להיארעות של סוכרת, בעוד שעישון נוכחי ושימוש במתוטרקסט נמצאו כגורמים מגינים. מטופלים אשר קיבלו טיפול עם מתוטרקסט נמצאו בסיכון נמוך יותר. מספר ציטוקינים/ כימוקינים שהוערכו נמצאו קשורים באופן בלתי תלוי עם היארעות של סוכרת, כולל אינטרלאוקין (IL)-1,יIL-6 ומספר ציטוקינים/ כימוקינים שמקורם בתאי מאקרופאגים (טווח יחס הסיכון 1.11-1.26). קשרים אלה היו בלתי תלויים ביחס ל-DAS28-CRP.
החוקרים סיכמו כי פעילות מחלה גבוהה ורמות מוגברות של ציטוקינים/ כימוקינים קשורים עם סיכון מוגבר להיארעות סוכרת, בקרב חולים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית. מחקר עתידי עשוי לעזור בקביעת השאלה בדבר טיפולים מוכוונים עבור אוכלוסיה בסיכון גבוה ומניעת התפתחות סוכרת.
מקור: