בזמן מגפת הקורונה (COVID-19) הוטל בישראל סגר כלל ארצי לצורך האטת התפשטות המגיפה. במחקר שפורסם בכתב העת Pediatric Pulmonology העריכו החוקרים את ההשפעות בזמן-אמת של הסגר על ביטויי המחלה ועל השינויים באורח החיים של ילדים עם הפרעות נשימתיות כרוניות.
עוד בעניין דומה
במהלך הסגר (מרץ-מאי 2020) הופץ שאלון אלקטרוני אנונימי הופץ בקרב המטפלים של חולים עם הפרעות נשימתיות כרוניות. התוצא העיקרי היה שינוי בביטוי המחלה, והתוצאים המשניים היו שינויים באורח החיים ובמצב הרגשי של המטפלים.
המצב הקליני של שליש מתוך 445 החולים המשתתפים (בגילאי 0-18 שנים) השתפר, כולל הפחתה בתסמינים הנשימתיים (n = 133, 33%), תדירות ההתלקחויות (n = 147, 35%) והשימוש במרחיבים ותרופות להקלה על התסמינים (n = 101, 27.4%).
מצבם של כ- 10% מהחולים החמיר. שיפור קליני חל בעיקר בקרב חולים מתחת לגיל 5 (p = 0.001), חולי אסתמה (p = 0.033), וחולים עם הפרעות נשימתיות בסיסיות מרובות (p = 0.015).
חולים שמצבם החמיר באופן מובהק היו בסבירות גבוהה בני למעלה מ-5 שנים (p <0.001), עם משך זמן-מסך גדול יותר, פעילות גופנית מופחתת ומשך שינה קצר יותר בהשוואה למקביליהם הצעירים (p =0.008 <0.001, ו-0.001, בהתאמה). המטפלים (n = 236 ,58%) דיווחו על עליה ברמות החרדה שלהם עצמם ובתפיסתם את הסיכון הבריאותי הגבוה של החולים, ללא קשר למצב הקליני בפועל של הילדים.
לסיכום, סגר הקורונה נקשר לשיפור קליני/ יציבות בקרב מרבית הילדים שנבדקו; עם זאת, רמת החרדה של המטפלים עלתה. אורח חיים יושבני מוגבר דווח בעיקר בילדים גדולים יותר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
