תת-פעילות בלוטת התריס ברמה תת-קלינית (SH) מוגדרת מבחינה ביוכימית על פי רמות TSH מעל הגבול העליון של טווח הנורמה בנוכחות ריכוזים נורמלים של T4 חופשי. על אף שקיימת הסכמה על כך שיש לטפל בחולים עם TSH מעל מילי יחידות/ליטר, הניהול של מקרים מתונים (ריכוז TSH בין 4.5 ל-10 מילי יחידות/ליטר) עדיין נתון לדיון.
עוד בעניין דומה
בילדים, SH ברמה מתונה הינה מחלה אשר לרוב היא שפירה ובעלת פרוגנוזה של נסיגה והסיכון להתקדמות לליקוי בתפקוד בלוטת התריס תלויי במצב הבסיסי, וגבוה יותר בסוגים האוטואימוניים. החוקרים ביקשו לקבוע האם SH בילדים צריכה להחשב תמיד כביטויי של תפקוד לקוי ברמה בינונית של בלוטת התריס ולכן לקבל טיפול.
המידע שנאסף הצביע על כך שלילדים עם SH ברמה מתונה יהיו גדילה לינארית נורמלית, עצמות בריאות ואינטליגנציה שמורה. למרות זאת, אי-סדירויות מטבוליות וחסכים קלים באיזורים קוגניטיביים מסויימים דווחו אצל ילדים עם עליה מתונה בריכוז TSH.
על אף שממצאים אלה אינם מספיקים על מנת להמליץ על טיפול עם לבוטירוקסין בכל הילדים עם SH ברמה מתונה, ישנה אינדיקציה על פיהם לניטור סדיר על מנת להבטיח זיהוי מוקדם של ילדים אשר עשויים להרוויח מטיפול. בינתיים, ההחלטה לגבי התחלת טיפול בילדים עם תת-פעילות בלוטת התריס ברמה תת-קלינית מתונה צריכה להתבסס על גורמים אינדיבידואליים.
מקור: