האם גברים שחלו בסרטן של תאי נבט נמצאים בסיכון מוגבר למחלות קרדיווסקולריות?

המחקר הנוכחי בדק את הסיכון למחלות קרדיווסקולריות (CVD – cardiovascular disease) לאחר טיפולים בסרטן של תאי נבט (GCC – germ cell cancer) בקרב גברים.

החוקרים השתמשו במידע קליני מתוך מאגר המידע ה-Danish Testicular Cancer. עבור כל מטופל, החוקרים התאימו 10 גברים לפי תאריכי לידה מתוך מאגר המידע הדני הכללי בשיטת Risk-set. בהמשך, הם זיהו גורמי סיכון קרדיווסקולריים, CVD ומקרי תמותה קשורים מתוך הרשומות הדניות. החוקרים בדקו את הקשר בין טיפול ותוצאים באמצעות מודלי Cox נפרדים לכל תוצא. הטיפול בסרטן נכלל כמשתנה תלוי-זמן.

במחקר נכללו 5,185 מטופלים עם GCC ו-51,850 גברים מהאוכלוסייה הבריאה. החציון של זמן המעקב היה 15.8 שנים. תוצאות המחקר הראו כי טיפול עם Bleomycin-etoposide-cisplatinי(BEP; n=1,819) היה קשור לסיכון מוגבר ליתר לחץ דם והיפרכולסטרולמיה.

החוקרים מצאו כי יחסי הסיכונים ל-CVD תוך פחות משנה מתחילת הטיפול היו כדלקמן: אוטם שריר הלב (יחס הסיכונים: 6.3; רווח בר סמך 95%: 2.9-13.9), שבץ (יחס הסיכונים 6.0; רווח בר סמך 95%: 2.6-14.1) ואירוע תרומבואמבולי וורידי (יחס הסיכונים 24.7; רווח בר סמך 95%: 14.0-43.6). בנוסף, נמצא כי שנה לאחר הטיפול עם BEP, הסיכון ל-CVD ירד לרמות הנורמליות, אך לאחר 10 שנים מהטיפול, נמצא סיכון מוגבר לאוטם שריר הלב (יחס הסיכונים 1.4; רווח בר סמך 95%: 1.0-2.0) ולתמותה קרדיווסקולרית (יחס הסיכונים 1.6; רווח בר סמך 95%: 1.0-2.5).

תוצאות המחקר הראו גם כי טיפולי קרינה (n=780) העלו את הסיכון לסוכרת במעקב ארוך טווח (יחס הסיכונים 1.4; רווח בר סמך 95%: 1.0-2.0), אך לא לתוצאים אחרים שנבדקו. בנוסף, נמצא כי תחת מעקב (n=3,332), הסיכון לפתח גורמי סיכון קרדיווסקולריים, CVD ותמותה קרדיווסקולרית היה דומה למה שנצפה באוכלוסייה הכללית.

החוקרים הסיקו כי טיפול עם BEP קשור לסיכון מוגבר ל-CVD תוך פחות משנה לאחר תחילת הטיפול ולסיכון מעט מוגבר במעקב של 10 שנים. בנוסף, תוצאות המחקר הראו כי טיפולי קרינה מעלים את הסיכון לסוכרת אך לא לאירועי CVD. כמו כן, הסיכון ל-CVD בקרב מטופלים שעברו מעקב היה דומה לסיכון באוכלוסייה הכללית.

מקור: 

Lauritsen, J. et al. (2020) Journal of Clinical Oncology 38,6.