• יו"ר: פרופ' צחי גרוסמן
  • ועד האיגוד: פרופ' אביב גולדברט
  • ועד האיגוד: פרופ' יעקב ברקון
  • ועד האיגוד: ד"ר גילת לבני
  • ועד האיגוד: ד"ר יעקב שכטר
מחקרים

שרידות ותוצאים כלייתים בילדים עם אבחנה מוקדמת של מום במסתם השופכה האחורית

ילדים שסבלו ממום של מסתם השופכה האחורית היו בסיכון של 5% לתמותה, כאשר רוב הסיכון לתמותה היה באשפוז הראשוני. הסיכון לתמותה היה גבוה יותר במטופלים עם התפתחות ריאתית בלתי תקינה

כליות (צילום: אילוסטרציה)
כליות (צילום: אילוסטרציה)

מום של מסתם בשופכה האחורית (Posterior Urethral Valve) מהווה את הסיבה הנפוצה ביותר לחסימת מוצא השלפוחית בפעוטות. במחקר זה שאפו החוקרים לתאר את התוצאים בילדים שאובחנו עם מום זה בארה"ב בעזרת מאגרי מידע אלקטרוניים.

מחקר עוקבה היסטורי זה כלל ילדים שאושפזו בין ה-1 בינואר, 1992 וה-31 בדצמבר, 2006 ושהיו בשנתם הראשונה לחיים, עם אבחון של חסימת שופכה מולדת ושעברו הסרה ניתוחית של המום, פעולה פולשנית לניקוז השתן או שנפטרו. החוקרים המשיכו ובדקו ברשומות עד ל-31 בדצמבר, 2018 וחיפשו תמותה מסיבות כלייתיות, התחלה של דיאליזה והשתלת כליה. אנליזת רגרסיה מסוג COX קבעה את הסבירות של זמן עד לאירוע (Time-to-Event). ניתוח נוסף להישרדות לפי תתי קבוצות בוצע ובו רובדו התוצאים לפי גורם הסיכון הכי משמעותי.

במחקר נכללו 685 ילדים שאושפזו בגיל חציוני של 7 ימים (טווח בין רבעוני 1-37 ימים). 5% מהילדים נפטרו, כאשר יותר מחצי מהם נפטרו במהלך האשפוז. גורם הסיכון הכי משמעותי לתמותה היה חוסר התפתחות ריאתית (יחס סיכונים 7.5, רווח בר-סמך 95%: 3.3-17.0) שיעור ההישרדות המשוער לעשר שנים עמד על 94%. 9% מהילדים עברו השתלה של קטטר אחד או יותר לטובת דיאליזה. ילדים עם חסר-התפחות כלייתי היו בעלי יחס סיכונים של 4.6 (רווח בר-סמך 95%: 2.6-8.1) להכנסת קטטר לטובת דיאליזה. 7% מהילדים עברו השתלת כלייה בגיל חציוני של 3 שנים (טווח שבין 2-8 שנים). התפתחות כלייתית בלתי תקינה הובילה ליחס סיכונים של 9.5 (4.1-22.2) להשתלת כלייה.

מקור: 

Herbst K.W et al (2019). CJASN November 2019, 14 (11) 1572-1580;

נושאים קשורים:  מחקרים,  מסתם בשופכה האחורית,  Posterior Urethral Valve,  חסימת מוצא השלפוחית,  דיאליזה
תגובות