מגזין

פרופיל רפואי: פרופ׳ אסנת ולפיש, מנהלת מח' נשים ויולדות ב"הדסה הר הצופים"

"לחיים התוך-רחמיים יש אימפקט משמעותי על המשך חיי הילד ובבגרותו", אומרת הגינקולוגית הבכירה שפרסמה עשרות מחקרים על השלכות סיבוכי הריון ומועד הלידה על בריאותו העתידית של הצאצא

"כשנולדתי", מספרת פרופ׳ אסנת ולפיש, "הורי גרו בירושלים ואבי השלים לימודי רפואה ב'הדסה' כעתודאי. בהמשך אבי הגיע ל'סורוקה' לשנת הסטאז׳. הורי התאהבו בפשטותה של העיר באר שבע וחשו בצורך האידיאולוגי שלהם להישאר שם ולשרת את האוכלוסיה המקומית ולכן נשארו וכך גדלתי בבאר שבע.

"באר שבע היא עיר מיוחדת שמאופיינת בפשטות נטולת פוזות, אנשים חמים ומוקירי תודה, אוכלוסיה ערכית, מסורתית ושורשית שנעים לגדול בתוכה. באר שבע תמיד תישאר הבית בשבילי למרות שמשפחתנו (בעלי, אני וילדינו) התגוררה ונדדה לא מעט בארץ ("סורוקה", "תל השומר", "הלל יפה")  ובעולם הגדול (קנדה ומקדוניה). אני גם חושבת שהחשיפה לאוכלוסיית הדרום וגם לאוכלוסיית המיעוטים בדרום, ובעיקר לנשים הבדואיות, פיתחה אצלי רגישות מיוחדת לנשים מאוכלוסיות חלשות בכלל, להן מוטלת עלינו אחריות כפולה ומכופלת לדאוג".

פרופ׳ אסנת ולפיש, מנהלת מחלקת נשים ויולדות בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים, גדלה על ברכי הרפואה. אביה הוא שלמה ולפיש, פרופסור בגמלאות בכירורגיה קולורקטלית ב"סורוקה", ואמה, שולמית ולפיש, היא עובדת סוציאלית, סופרת וטוענת בית דין המייצגת נשים בבית הדין הרבני. אחיה, ד"ר יוסי ולפיש, רופא משפחה, מנהל את מרפאת יישובי עשרת.

"מאבי קיבלתי את המסירות למקצוע ואת ההבנה שזהו מקצוע יחיד במינו, מקצוע שהוא דרך חיים ולא רק פרנסה. מאמי קיבלתי את האהבה והכבוד לנשים ולזכויותיהן", היא אומרת ומסבירה כי "רפואת נשים היא שילוב טבעי בעיניי של השניים. האמת היא שהבחירה נעשתה מתוך תחושת בטן וההסברים הגיעו אחר כך".

היא בת 46, אמא לשלושה (רוני – חיילת בת 18, יונתן בן 16, איתמר בן 11) ונשואה לד"ר סליס תג׳ר, מנהל מחלקת ניתוחי לב וחזה בבית החולים שערי צדק בירושלים. המשפחה מתגוררת בלהבים. את לימודי הרפואה עשתה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ואת ההתמחות ב"סורוקה" וב"שיבא" בתל השומר. תת התמחות עשתה באוניברסיטת טורונטו בקנדה.

מדוע בחרת בתחום הזה?

"חדרי הלידה תמיד הסעירו אותי ומשכו אותי. העבודה במיילדות היא אינטנסיבית ומרגשת. זו הזדמנות מצד אחד להציל חיים בקונטקסט אקוטי ובמצבי חירום ומצד שני ללוות נשים ומשפחות ברגעים שהם פסגות רגשיות משמעותיות מאין כמוהן. לעבוד בחדר לידה זו זכות ולמרות השנים הרבות שבהן אני עובדת בחדר לידה, כל לידה מרגשת אותי ואני לא מרגישה שנשחקתי. כל לידה היא סיפור חדש וכל יולדת היא עולם ומלואו.

"כאשר התינוק נולד בלידה שקטה, האישה והמשפחה בכו בשקט ואני פשוט לא יכולתי להתאפק, דמעות מילאו את עיניי וחיבקתי את היולדת. אני זוכרת שהתביישתי אז, הייתי רופאה צעירה וחששתי שגילוי רגשות כזה מצידי פוגע במקצועיות שלי מול היולדת ובסמכות שלי שהיולדת אולי זקוקה לה. לימים למדתי שההפך הוא הנכון"

"התחום השני שלי הוא הריונות בסיכון גבוה עם דגש על סיבוכים שלייתיים שיכולים להתבטא למשל ברעלת הריון, האטה בצמיחת עובר ולידה מוקדמת. בשנים האחרונות התמקדתי במחקר אפידמיולוגי שעיקרו בחינת ההשלכות ארוכות הטווח של סיבוכי הריון ומועד הלידה על בריאותו העתידית של הצאצא ופרסמתי יותר מ-100 מאמרים בתחום.

"אחד הדברים המרתקים שהולכים ומתבררים בתחום הזה הוא שלחיים התוך-רחמיים יש אימפקט משמעותי על איך שייראו חייו של הילד לאחר מכן ובבגרותו. גם דברים שנראים טריוויאליים אולי, כמו מועד הלידה – שבוע 37 לעומת 39 להריון, חשיפות לתרופות שונות, לעישון, להשמנה, לסוכרת אצל האם ודרגת האיזון שלה, ועוד ועוד. היופי בתחום הוא שניתן להשפיע ולטייב את התוצאות עם התערבות מוקדמת ומכוונת והבנה מעמיקה של ההשפעות החיצוניות השונות על ההריון.

"התחום השלישי שמרתק אותי הוא חינוך רפואי, לא ברמה האקדמית כמו ברמה היומיומית. אני מרגישה שאולי אחד התפקידים החשובים שלי ושל אנשים הנמצאים בעמדות ניהול בכלל היא חינוך של הדור הבא ממקום של הבנת גודל האחריות וחשיבות הדוגמה האישית, ומתן מקום לאנשים מוכשרים ומצוינים להתפתח עם הפלטפורמה המתאימה. הדור הבא הוא חכם, נחוש, דעתן וערכי ואני רוכשת לו כבוד עצום.

"אגב, גם בהורות אני משתדלת ליישם אותם עקרונות אבל יש מקום לשיפור (אצלי). אין ספק שילדיי משלמים מחיר על העובדה שגדלו בבית עם שני הורים רופאים שאפתניים אבל מצד שני הם גם הרוויחו לא מעט, אני מקווה".

מי המודל לחיקוי שלך, המנטור?

"היו לי מורים רבים לאורך החיים ומכל אחד לקחתי משהו. מהבית לקחתי את המסירות והאחריות. מהמנטור שלי בתקופת ההתמחות לקחתי את החתירה למצוינות ללא פשרות ואת העוצמה של דוגמה אישית. מהמנטור בתקופת התת התמחות את הסקרנות ותאוות הידע שמונעת מתוך רצון לעזור לנשים עצמן, פיזית וגם נפשית. ממורים רבים נוספים שהיו לי לאורך הדרך למדתי על הצניעות וכמה היא חשובה ועל הכבוד לקולגות וכמובן למטופלות. זה מדהים אותי לפעמים כמה חסר פרגון בתוכנו, אחד לשני, וכמה מילה טובה משנה עולמות".

ספרי בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים?

"במקצוע שלנו זו לא חוכמה. בכל יום כמעט יש מקרה שנוגע בי ומשאיר בי זיכרון או משקע. אחד המקרים המוקדמים שאני זוכרת אירע כשהייתי מתמחה צעירה ב'שיבא' והייתי שותפה פעם ראשונה ללידה שקטה (של עובר מת) שהתרחשה בלילה. היולדת והמשפחה ידעו כמובן שהעובר מת והאישה חוותה את התהליך ואת הכאבים מתוך הידיעה המאמללת שהעובר ייוולד ללא רוח חיים. מובן שכל הצוות עשה מאמץ להקל עליה ככל שניתן אבל זה היה בחדר לידה, וסביבה, בחדרים סמוכים, היו יולדות ומשפחות מאושרות וקולות בכי של תינוקות בריאים.

"כאשר התינוק נולד, האישה והמשפחה בכו בשקט ואני פשוט לא יכולתי להתאפק ודמעות מילאו את עיניי וחיבקתי את היולדת. אני זוכרת שהתביישתי אז, הייתי רופאה צעירה וחששתי שגילוי רגשות כזה מצידי פוגע במקצועיות שלי מול היולדת ובסמכות שלי שהיולדת אולי זקוקה לה. לימים למדתי שההפך הוא הנכון".

"אני מאמינה שכדי שהמערכת תתפקד נכון יותר, חשוב מאוד גם לשפר את איכות החיים של המטפל – לא רק הרופא אלא כל הצוות שסובב את החולים. אני מאמינה שמטפל שטוב לו והוא מרוצה ושמח גם נותן טיפול טוב יותר ומסור יותר למטופלים"

מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?

"להיות קשה עם עצמך ורך עם המטופלות. מול עצמך, לא להתפשר ולחתור לשיפור כל העת. מול המטופלת, להביע חום ואמפתיה. לחנך את עצמנו - לא את המטופלים".

אם לא היית רופאה...?

"אני אוהבת תקשורת וטלוויזיה. הנחיתי שתי עונות של תכנית בטלוויזיה בערוץ קשת שנקראת 'רק בריאות' ונהניתי מכל רגע. אבל הייתי גם בוודאי נוגעת בחינוך הדור הצעיר באיזושהי דרך".

מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי?

"אני אוהבת לקרוא ספרות מקור ישראלית. אני בכלל חובבת מילים ומאמינה בכוחן לברוא ולהחריב עולמות. גם בהיבט של קריאה שסוחפת אותי לעולמות אחרים וגם בהיבט של שיחה והיכולות המרפאות שלה".

לסיום, מה היית משנה במערכת הבריאות?

"אני לא מתיימרת להציע פתרונות למערכת הבריאות שלנו על מכלול תחלואיה. אני מאמינה שכדי שהמערכת תתפקד נכון יותר, חשוב מאוד גם לשפר את איכות החיים של המטפל – לא רק הרופא אלא כל הצוות שסובב את החולים. אני מאמינה שמטפל שטוב לו והוא מרוצה ושמח גם נותן טיפול טוב יותר ומסור יותר למטופלים".

נושאים קשורים:  פרופ׳ אסנת ולפיש,  מיילדות וגינקולוגיה,  הריון בסיכון גבוה,  חדשות,  מגזין,  המרכז הרפואי "הדסה"
תגובות
אנונימי/ת
01.11.2019, 08:33

רופאה ערכית מגיעה ממשפחת רופאים ערכית!

ברכות למינוי הראוי. אוסנת היתה מורה במחלקה שבה התארחתי ליומיים (בפרה-קליני). הנוכחות שלה פשוט השאירה בי חותם אדיר !
לימים היא בחנה אותי בשלב ב :)

01.11.2019, 11:32

אסנת היקרה, כל כך שמח להכיר אותך.
בהצלחה רבה, עמוסי.

01.11.2019, 13:12

צלחת להכנס לנעלים הגדולות של קודמתך בקלילות
יישר כח!
חיזוק משמעותי להדסה ולאוכלוסית ירושלים

אוסנת יקרה
ברכות לתפקיד שזכית בו בזכות. מחזיק לך אצבעות להצלחתך למען המטופלות, הצוות ולמענך
ברכות לסליס ולכול הוולפישים

01.11.2019, 21:06

אין לי ספק בהצלחתך, הדסה זכתה ברופאה מיוחדת שיודעת להעריך העמיתים שלה ויודעת לפרגן ולכבד.
במשך השנים היו לנו מקרים משותפים ונהניתי לעבוד איתך ועם החברים מהחטיבה הגיניקולוגית.
תמיד ראיתי כמה יחס וחום נתת למטופלים ולא שכחת אף פעם להודות על יעוץ שנתתי או על תרומה אפילו מינימלית בחדר ניתוח.
תודה רבה רבה לך פרופ אסנת.

דר עסלי- אורולוג

אנונימי/ת
02.11.2019, 22:04

רופאה מוכשרת. הפסדנו אותך בהלל יפה. כמה עצוב לי שלא השכילו להשאירך אצלנו.