• יו"ר: פרופ' צחי גרוסמן
  • מזכ"ל: פרופ' יעקב ברקון
  • ועד האיגוד: פרופ' אביב גולדברט
  • ועד האיגוד: ד"ר גילת לבני
  • ועד האיגוד: ד"ר יעקב שכטר
משככי כאבים

הסיכון לדימום לאחר ניתוח להסרת השקדים בילדים

איבופרופן יכול להעלות את הסיכון לדימום חמור לאחר ניתוח להסרת השקדים, כאשר מבוצע עם או בלי הסרת האדנואידים. יש לתת את הדעת על כך במתן משכך כאבים לילדים לאחר ניתוח זה

ילדה מאושפזת בבית חולים (צילום: אילוסטרציה)

איבופרופן הינה תרופה יעילה לשיכוך כאבים לאחר ניתוח להסרת השקדים, כאשר מבוצע עם או בלי הסרת האדנואידים. אך עדיין לא ברורה התשובה לשאלה האם התרופה מעלה את הדימומים לאחר הניתוח. מטרת מחקר זה הייתה לבדוק את ההשפעה של איבופרופן בהשוואה לאצטאמינופן על דימום לאחר ניתוח להסרת השקדים בילדים, במקרים בהם הדימום חמור ודורש התערבות כירורגית.

מחקר רנדומלי, רב מרכזים, בשיטת סמיות כפולה, Noninferiority, בוצע ב-4 מרכזים רפואיים שלישוניים (Massachusetts Eye and Ear Infirmary שנמצא בבוסטון; Naval Medical Center שנמצא בסן דייגו שבקליפורניה; Naval Medical Center שנמצא בפורטסמות' שבווירג'יניה; Madigan Army Medical Center שנמצא בטקומה שבוושינגטון). סך כולל של 1,832 ילדים עברו הערכת זכאות להשתתפות במחקר (ההערכה כללה נוכחות של נשימה לא תקינה בשינה או דום נשימה חסימתי בשינה, היפרטרופיה של השקדים והאדנואידים [Adenotonsillar Hypertrophy] או דלקת שקדים זיהומית אשר עברו הסרת שקדים חוץ קופסית [Extracapsular] עם אלקטרוקאוטר [Electrocautery]). מתוך סך הילדים שהוערכו, 1,901 מטופלים לא נכללו במחקר בגלל שלא נמצאו זכאים על פי הקריטריונים שנקבעו (681 משתתפים) או מאחר שסירבו להשתתף (410 משתתפים); לפיכך, נכללו במחקר 741 ילדים בגילאי שנתיים עד 18 אשר עברו ניתוח להסרת השקדים עם או בלי הסרת האדנואידים, בין ה-3 במאי 2012 ל-20 בינואר 2017.

המשתתפים במחקר חולקו רנדומלית ל-2 קבוצות: הראשונה קיבלה איבופרופן, במינון של 10 מ"ג לק"ג (372 משתתפים). השנייה קיבלה אצטאמינופן, במינון של 15 מ"ג לק"ג (369 משתתפים). התרופות ניתנו כל 6 שעות במשך 9 הימים הראשונים שלאחר הניתוח. שיעור הדימום  וחומרת הדימום לאחר הניתוח להסרת השקדים נמדדו באמצעות מדרג של חומרת דימום לאחר ניתוח. המדרג קבע שלושה סוגי דימום: סוג 1 (דימומים שנצפו בבית או הוערכו במחלקה לרפואה דחופה ללא התערבויות נוספות), סוג 2 (דימומים שדרשו אשפוז חוזר להשגחה) וסוג 3 (דימומים שדרשו חזרה לחדר ניתוח על מנת להשתלט על הדימום). דימום מסוג 3 היה התוצא העיקרי שנמדד במחקר. Noninferiority margin נקבע ל-3%, ואנליזה מותאמת לפי כוונה לטפל (Intention-to-Treat) בוצעה.

תוצאות המחקר הדגימו כי מתוך 741 ילדים שנרשמו למחקר, 688 ילדים (92.8%) (חציון [טווח בין-רבעוני] הגילאים היה 5 [4]; 366 בנים [53.2%]) קיבלו את הטיפול התרופתי של המחקר ונכללו באנליזה מותאמת לפי כוונה לטפל (Intention-to-Treat). שיעור הדימומים שדרשו התערבות ניתוחית היה 1.2% בקבוצה שנטלה אצטאמינופן ו-2.9% בקבוצה שנטלה איבופרופן (הפרש 1.7%; גבול עליון של רווח בר-סמך 97.5%, 3.8%; P=0.12 עבור Noninferiority). לא תועדו תופעות לוואי משמעותיות או תמותה.

מסקנת החוקרים הייתה כי באמצעות מחקר זה לא ניתן לשלול שיעור גבוהה יותר של דימומים חמורים בילדים הנוטלים איבופרופן, לאחר ניתוח להסרת שקדים עם או בלי הסרת אדנואידים. יש לקחת בחשבון ממצא זה כאשר בוחרים מרשם למשככי כאבים לאחר ניתוח. מחקר נוסף נדרש על מנת להבין האם הסיכון לדימום מושפע מהשימוש באיבופרופן. כאשר ניתן למשך זמן יותר קצר או בשילוב עם אצטאמינופן כאמצעי לשיכוך כאבים לאחר ניתוח.

מקור: 

Diercks G.R. et al. (2019) JAMA Otholaryngology Head & Neck Surgery. 145, 494

נושאים קשורים:  משככי כאבים,  דימום לאחר ניתוח,  אצטאמינופן,  פרצטמול,  איבופרופן,  מחקרים,  ניתוח להסרת שקדים
תגובות
אנונימי/ת
17.07.2019, 00:13

1. מדובר בכריתה אקסטרא קפסולארית.
2. באמצעות המחקר לא ניתן לשלול גם שהחוקר הראשי יותר גבוה מהמנותח הממוצע. איזו מן מסקנה זו?