מחקרים

זיהום מקביל ב-HIV ו-HCV וצריכת אלכוהול: הקשר לטרנסלוקציות מיקרוביאליות והפעלה חיסונית

חוקרים טוענים כי צריכת אלכוהול והדבקה מקבילה ב-HIV/HCV קשורים להפעלה חיסונית מוגברת

אלכוהול (אילוסטרציה)
אלכוהול (אילוסטרציה)

זיהום ב-HIV ושתייה מופרזת, באופן בלתי תלוי אחד בשני, תורמים לטרנסלוקציה מיקרוביאלית והתפתחות דלקת. עם זאת, לא ידוע עד כה כיצד צריכת אלכוהול משפיעה על תהליכים אלו באנשים החיים עם HIVי(people living with HIV = PLWH). החוקרים בחנו את ההנחה כי אלכוהול תורם לפעילות לקויה של מערכת החיסון המולדת באנשים אלו.

החוקרים כללו במחקר 75 נבדקים עם HIV ו-34 נבדקי בקרה בריאים. בתוך הקבוצות היו אחוזים דומים של נבדקים שאינם שותים אלכוהול כלל, שותים במידה מתונה ושתיינים כבדים. נתונים לגבי מידת השימוש באלכוהול ודגימות פלזמה נאספו בעד שלושה ביקורים, בתקופת מחקר של 5 שנים. מידת השימוש באלכוהול, בתקופה שקדמה לביקור, הוערכה באמצעות שאלון בשם "Timeline follow back". ביומרקרים המעידים על טרנסלוקציות מיקרוביאליות (Lipopolysaccharide = LPS) והפעלה חיסונית (LPS binding protein = LBP; CD14 מסיס; CD163 מסיס), כומתו באמצעות שיטת ELISA.

הבדיקות בחנו 2 השערות: 1. רמות הביומרקר יהיו גבוהות משמעותית באנשים עם HIV לעומת נבדקים בריאים, בהתאם למידת השימוש באלכוהול 2. שימוש נוכחי באלכוהול יגביר את העלייה ברמות המרקרים, באנשים עם HIV. האנליזה הנוספת כללה את מערכת היחסים בין צריכת אלכוהול לזיהום מקביל ב-HIV והפטיטיס C.

הקבוצות עברו זיווג לפי מידת השימוש באלכוהול, עישון והשימוש בסמים נוספים. החוקרים מצאו כי כל הביומרקרים היו גבוהים באופן משמעותי בנבדקים עם HIV, בהשוואה לקבוצת הבקרה (LBP: p=0.005; LPS: p=0.014; CD14 מסיס: P<0.001; CD163 מסיס: p<0.001). בנבדקים עם HIV, השימוש באלכוהול קושר באופן ישר וחזק עם רמות 163CD מסיס, אך לא עם רמתם של הביומרקרים האחרים. עם זאת, הקשר בין מידת השימוש באלכוהול עם זיהום מקביל בהפטיטיס C, נמצא כמשמעותי עבור כל הביו-מרקרים (LBP: p=0.002; LPS: p=0.026; 14CD מסיס: p=0.0004; 163CD מסיס: p=0.001).

במבחני זיווג עם תיקון רציף על שם Bonferroni, נבדקים עם הדבקה מקבילה ב-HIV והפטיטיס C ששתו באופן כבד, היו בעלי 163CD מסיס גבוה באופן משמעותי בהשוואה לנבדקים עם הדבקה מקבילה שאינם שותים אלכוהול. עובדה זו נמצאה כנכונה גם עבור מודבקים ב-HIV בלבד, בכל מידות השימוש באלכוהול (p<0.005 בכולם). נבדקים עם הדבקה מקבילה, שצרכו אלכוהול באופן מתון, היו בעלי 163CD מסיס גבוה באופן משמעותי, בהשוואה לכל קבוצות השתייה בנבדקים עם HIV בלבד (p<0.003 בכולם). בנוסף, רמות ה-14CD המסיס היו גבוהות באופן משמעותי בנבדקים עם הדבקה מקבילה, בקבוצת השתייה המתונה, בהשוואה לנבדקים דומים שאינם שותים (p=0.027).

כשם שצפו החוקרים, נבדקים עם HIV היו בעלי רמות גבוהות יותר של LBP, LPS, 14CD מסיס ו-163CD מסיס, בהשוואה לנבדקים בריאים בעלי תבניות שתייה דומות. באנשים החיים עם HIV, אלכוהול בפני עצמו קושר באופן משמעותי אך ורק לרמות גבוהות יותר של 163CD מסיס. עם זאת, שתייה כבדה או מתונה קושרו להפעלת מאקרופאגים (163CD מסיס) ומונוציטים (14CD מסיס) מוגברות, בנבדקים עם הדבקה מקבילה ב-HIV והפטיטיס C.

מקור: 

Monning. M. A. et al. (2019). Alcoholism: Clinical and Experimental Research. https://doi.org/10.1111/acer.14032

נושאים קשורים:  מחקרים,  אלכוהול,  הפטיטיס C,  HIV,  ביו-מרקרים,  תגובה דלקתית
תגובות