מגזין

פרופיל רפואי: ד"ר אבי גולדפרב, סגן מנהל מחלקת א.א.ג ב"וולפסון"

המומחה בניתוחי אוזניים ובסיס הגולגולת מספר על ילדותו בהולנד, על שירותו הצבאי כמדריך חובשים, על החולה שנטע עץ בחצרו, על צילום בשחור-לבן ועל הצורך להחזיר את האמפתיה לטיפול הרפואי

"בילדותי, גדלתי והתחנכתי בהולנד שבה שהינו בגלל עבודתו של אבי", מספר ד"ר אבי גולדפרב. "אני חושב שלתקופה הזו היתה השפעה מעצבת על חיי. למדתי בבית ספר בינלאומי ונחשפתי לתרבויות מכל קצוות העולם. בית הספר היה המקום שבו התגבשה תפישת עולם הומניסטית הבוחנת כל אדם לא לפי דת, צבע ולאום אלא מסתכלת על כל אחד לפי אישיותו והיותו אדם. תפישה זו מלווה אותי גם בעבודתי כרופא. פרט לכך, אני מאמין שלולא למדתי שם, לא הייתי מנתב את עצמי לכיוון של עיסוק ברפואה. בסוף התיכון עלתה האפשרות שאשאר בחו"ל ללמוד. קיבלתי החלטה שאני חוזר לארץ ומתגייס לצבא".

לשירות הצבאי, כחובש קרבי ומדריך חובשים, גם היתה השפעה ניכרת על ד"ר גולדפרב. "שירתי חלק מהזמן תחת פיקודו של ד"ר בועז לב, שהיה מפקד רפואה בפיקוד מרכז וד"ר זהבית זיו-נר, שלימים היתה סגנית מנהלת ובהמשך מנהלת בית החולים וולפסון שבו אני עובד. לשיחה שהתקיימה בינינו במהלך נסיעה ארוכה לסיור באחת מהיחידות הכפופות לפיקוד היתה השפעה מכרעת על החלטתי להירשם ללימודי רפואה".

ד"ר אבי גולדפרב, בן 53, נשוי ואב לשלושה, מתגורר עם משפחתו בגבעון החדשה. הוא מגיע לעבודה מדי בוקר לנהל את שירות ניתוחי אוזן וכסגן מנהל מחלקת אף-אוזן-גרון  במרכז הרפואי וולפסון בחולון.

את לימודי הרפואה שלו עשה בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ואת הסטאז' במרכז הרפואי רבין – בילינסון. את ההתמחות ברפואת א.א.ג השלים במרכז הרפואי הדסה עין כרם ועוד שנתיים של השתלמות עמיתים בניתוחי אוזניים ובסיס גולגולת במרכז הרפואי על שם סר ג'ון מונש במלבורן, אוסטרליה.

"מטבע ההתמחות שלי", הוא אומר, "אני מתעניין מאוד בכל הנושא של שיקום שמיעה אם בהתערבות תרופתית, ניתוחית או על ידי השתלה של אמצעי עזר. השילוב של פתרונות טכנולוגיים מתקדמים בטיפול בחולים הוא לא פחות ממרתק".

מדוע בחרת בתחום זה?

"במהלך הסטאז' התבהר לי שאני מאוד אוהב ואולי גם מוכשר בתחומי הכירורגיה. השלב הבא היה להתמקד בהתמחות אחת. רפואת א.א.ג היתה בעיני התחום המגוון ביותר עם ספקטרום של טיפול מרפאתי ועיסוק כירורגי, החל בניתוחים גדולים של אזור הראש והצוואר וכלה בניתוחים מיקרוסקופיים מדויקים מאוד. מלכתחילה מצאתי את עצמי נמשך לתחום האוזניים, הניתוחים המיקרוכירורגיים והיכולת לשקם שמיעה אצל חירשים שהתפתחה מאוד בתקופת ההתמחות שלי והיתה מדהימה. אין סיפוק גדול יותר מלראות מטופל שהחזרת לו את השמיעה. בנוסף, קיים הסיפוק וההנאה של שילוב טכנולוגיות מתקדמות בטיפול בא.א.ג, שאותו אני מאוד אוהב".

מי המודל לחיקוי שלך, המאסטר?

"היו כמה לאורך שנות הלימודים וההתמחות, החל ממדריכים קליניים כמו ד"ר יעקב סטרכילביץ' שלימד אותי להיות סקרן ולרדת לעומק של הסיפור הרפואי של המטופל ולבדוק אותו; דרך מנטורים כמו פרופ' דורון הלפרין, פרופ' סישל ומנהל המחלקה שלי פרופ' אלידן, שלימד אותי את מידת הזהירות ושיקול הדעת שמלווים אותי עד היום. אני חושב שלמדתי מכל מי שהדריך אותי וגם מעמיתים, ואני ממשיך ללמוד מהם גם היום. זהו תהליך אינסופי. אסור לעולם להיתפס לשאננות ולחשוב שאין איפה להשתפר ולהיות טוב יותר – גם אם זה אומר להקשיב לצעירים ממך".

ספר בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחייך המקצועיים.

"היו הרבה אירועים שחרוטים בזיכרון אבל יש אחד שחרוט עמוק בזכרוני לאו דווקא בגלל היותו מעניין רפואית: איש יחסית צעיר, בשנות הארבעים המתקדמות לחייו, היה מועמד לכריתת גרון בגלל סרטן מתקדם של מיתרי הקול. הוא אושפז במחלקה לילה לפני הניתוח כהכנה, ואני הייתי תורן המחלקה.

"מדובר באיש שדיבור היה חייו, הוא היה מנהל ותקשורת היתה חשובה לו מאוד. מצאתי את עצמי יושב איתו כמעט כל הלילה ודיברנו על כל נושא שבעולם. משפחתו, התחביבים שלו, טיולים – כך שעות על גבי שעות בלילה, התפניתי אליו בין חולים שהגיעו למיון. הרגשתי את הצורך שלו לשוחח לפני שהוא מאבד את היכולת לדבר.

"עד היום אני חושב שזה אחד הדברים הכי משמעותיים שעשיתי מבחינה רפואית. הטיפול בפציינטים לא נגמר רק בהליך הרפואי. לפעמים המזור הוא בתקשורת וביכולת לספק נחמה למטופל. אחרי הניתוח הוא הביא אלי עץ שאותו שתל בגינה האחורית של הבית שלי. אני חושב שזו אחת המחוות הכי מרגשות שחוויתי".

מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?

"אל תעשה רע ותן למטופל להיות שותף בטיפול".

אם לא היית רופא...?

"אני מניח שהייתי מנסה לפתח קריירה כצלם. צילום הוא אהבה גדולה והתחלתי לצלם בשנות בית הספר. קיבלתי מצלמה ישנה מאבא שלי ובבית הספר היה חוג לצילום – אז היה מדובר בפילם ולמדנו לפתח לבד ולהדפיס בחדר חושך. זה דרש השקעה וזמן. אהבתי את החלק הטכני אבל בעיקר את היכולת של התמונה להקפיא רגע בזמן. אם אתה מצליח לראות את זה, אז אתה יכול להעביר את הרגש למתבונן. צילום בשחור-לבן מושך אותי הכי הרבה. הוא מסלק את הסחת הדעת שיש בצבע ומתמקד במשחקי אור וחושך שנותנים אפקט דרמטי במיוחד.

"היום, כל טלפון הוא מצלמה, אבל למרות ההתפתחות אין תחליף לאיכות המתקבלת משימוש בציוד צילום ייעודי. צלם טוב צריך להיות עם סבלנות ועין בוחנת ומתבוננת. יש לנו נטייה לחוות רגעים ברפרוף ולא לעומק. התבוננות מעמיקה גורמת לך לחשוב".

אילו עוד תחביבים יש לך?

"התחביב השני הוא רכיבת אופניים – כאן יש גם אתגר פיזי שגורם להתרוממות רוח כאשר מתגברים עליו. חוץ מזה, הזמן על האופניים הוא זמן נטו שבו אתה לבד עם האתגר הפיזי. אבל הוא נותן לך זמן להביט מסביב על העולם בקצב שונה ואיטי יותר מאשר בנסיעה ברכב וזמן לחשיבה ולניקוי הראש. אם אני לא רוכב במהלך השבוע, אני חש שמשהו בחיי חסר".

לסיום, מה היית משנה במערכת הבריאות?

"כל כך הרבה נכתב לאחרונה על תחלואי המערכת. אני חושב שהדבר הגרוע ביותר הוא הניסיון למדוד את הטיפול הרפואי בתפוקות – כמה חולים ראית בשעה? כמה ניתוחים הספקת לעשות? כמה כסף עלית או הכנסת למערכת? הגענו למצב שהאדמיניסטרציה כבולה בצרכים שלה להוכיח שהיא מרוויחה כסף. לצערי, בדרך שוכחים את הצורך בלתת זמן למטופל ולהקדיש את הזמן הנדרש גם להוראת הדור הבא.

"כדי להחזיר את האמפתיה לטיפול הרפואי צריך להפחית את העומס – וזה עולה כסף. צריך יותר רופאים, אחיות וכוחות עזר. צריך להאריך את זמן המפגש בין הרופא למטופל ולא לקצר אותו כדי שיראה יותר חולים. צריך לקדש מחדש את יחסי הרופא-חולה. תוכנות בינה מלאכותית ורובוטים ל'ייעול' הטיפול הרפואי לא יכולים להחליף את החזקת ידו של החולה, השיחה איתו ומתן התקווה או ההגעה להשלמה.

"אילו אתם הייתם חולים – מי הייתם רוצים שיישב מולכם בעת מתן הבשורה – מסך מחשב עם אלגוריתם או רופא בשר ודם שאכפת לו מכם?".

נושאים קשורים:  חדשות,  מגזין,  ד"ר אבי גולדפרב,  רפואת אף אוזן גרון,  בית החולים וולפסון
תגובות
 

מרנין את הלב לשמוע שישנם עוד אנשים ורופאים כמו ד"ר גולפרב . הללויה

28.06.2019, 13:20

כל הכבוד אבי ! נהניתי לקרוא ! המשך בדרך זו . ישר כח

אנונימי/ת
28.06.2019, 23:34

👍😷

מקסים, אבי. אתה איש כלבבי. הלוואי ירבו כמוך במערכת הבריאות החולה שלנו, אשר אמורה היתה לרפא או לפחות לעמוד כפיווט חוסם לעזרת החברה החולה שלנו...
אשמח ליצור קשר ולדבר איתך. יישר כוח!!!

16.07.2019, 21:56

יופי של ראיון
מותר לפרגן סופסוף.
עלה והצלח

אבי מקווה שנשארו עוד רופאים כמוך מהדור הזה. אולי זה יתן חומר למחשבה לדור הצעיר. ישאר כח.