• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזבר: פרופ' נדב דוידוביץ'
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חברת ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, פרופ' ליטל קינן בוקר
חדשות

דו"ח טאוב: שחיקה הולכת ונמשכת בהוצאה הלאומית על בריאות בישראל

נתוני דו"ח מרכז טאוב החדש מדאיגים: מחסור חמור במיטות אשפוז, פחות שירותי בריאות בפריפריה, פערים בין יהודים לערבים, לצד שיעור הפריון הגבוה במדינות ה-OECD, הזדקנות האוכלוסיה ועלייה בביטוחים פרטיים

חדר מיון. צילום: אילוסטרציה

מערכת הבריאות בישראל לא מותאמת לקצב גידול האוכלוסיה והתרחבות הצרכים הרפואיים. בבתי החולים יש עומסים כבדים לאין שיעור בהשוואה לממוצע במדינות ה-OECD, קיים מחסור חמור במיטות אשפוז לכל אלף נפש, פחות שירותי בריאות זמינים לתושבי הפריפריה ושיעור ניכר מאד מתושבי ישראל פונים לקבלת שירותי הבריאות שלהם למערכת הפרטית. הנתונים הללו פורסמו אתמול (ד') בפרק הבריאות בדו"ח השנתי "מצב המדינה" (98 עמודים) המציג ולא בפעם הראשונה תמונה עגומה על מערכת הבריאות בישראל. הדו"ח הוכן על ידי צוות מרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית בישראל"

"הישראלים, נכתב בדו"ח טאוב, "נחשבים לבריאים יחסית, כפי שמעידה תוחלת החיים הגבוהה במדינה, בין היתר בשל תזונה בריאה. בסקרים מתגלה בקרב הישראלים שביעות רצון רבה מהטיפול הרפואי שהם זוכים לו. אולם לצד זאת, יש סימנים מדאיגים לכך שמערכת הבריאות עלולה להיקלע לקשיים. היא אינה ערוכה להתמודד עם העלייה המהירה בגיל האוכלוסיה ועם הגידול בביקושים לשירותי בריאות וכן להתייקרות העלויות שמגמה זו צפויה להשית על מערכת הבריאות ועל המשק הישראלי בכלל. ההוצאה על בריאות מצטמצמת ביחס למדינות אחרות, ונראה שיש במערכת מגמת תנועה הולכת וגוברת משירותים במימון ציבורי לשירותים וביטוחים פרטיים".

בישראל דפוסי הפריון והילודה הם הגבוהים ביותר בהשוואה לכל המדינות המפותחות ומספר הילדים לאישה הוא הגבוה ביותר בהשוואה לכל חברות ה-OECD. הכותרת שהעניקו מחברי הדו"ח לפרק זה היא: "מערכת בסיכון". מחברי הדו"ח מותחים בו ביקורת לצד הצגת הנתונים השונים.

גידול בהוצאה הפרטית על הבריאות

נתונים נוספים מתוך הדו"ח מגלים כי חלקה של ההוצאה על בריאות בתמ"ג בישראל נותר יציב סביב 7% בשני העשורים האחרונים - נמוך בכ-5.2% מהממוצע ב-OECD וב-10% לעומת ארה"ב. מדאיגה יותר העובדה שההוצאה על בריאות בישראל נותרת יציבה למרות הזדקנות האוכלוסיה ועליית מחירי הטיפולים הרפואיים לאורך השנים. מאז 1995 חלה שחיקה בהוצאה הריאלית על בריאות. במדינות שבהן קיים ביטוח בריאות ממלכתי ומודלים די-דומים של קופות חולים – כמו בלגיה, גרמניה, הולנד, צרפת ושוויץ - ההוצאה היא 11% מהתמ"ג.

ב-1996 עמד הפער בין ההוצאה הציבורית בישראל להוצאה ב-OECD על פחות מ-6% אולם בשנים שלאחר מכן שיעור ההוצאה בישראל ירד אולם הפער רק התרחב. כיום הפער גדול כמעט פי שלושה לעומת המצב בסוף שנות ה-90. חלק נרחב מהגידול בהוצאה הפרטית נובע מהעלייה ברכישת ביטוחי בריאות פרטיים.

חלקם של הביטוחים מתוך כלל ההוצאה הפרטית על בריאות הוכפל מאז תחילת המאה. במקרים רבים הלקוחות רוכשים כפל ביטוחים כדי לכסות שירותים שכבר היו זכאים להם, מבלי שיהיו מודעים לכך. יש תקנות בתחום שנועדו למנוע מצב זה, אך אכיפתן מסובכת בשל חוסר מודעות של הצרכנים, לצד חוסר עניין מצד המבטחים לציית לתקנות אלו.

31% מהישראלים רוכשים ביטוחים פרטיים כדי לקבל שירות שאיננו ניתן בקופות החולים, 42% בגלל האפשרות לבחור ברופא, 22% בגלל קדמת תור ו-5% משום שבמערכת הפרטית, להערכתם, השירות טוב יותר והיחס אדיב.

3 מיטות אשפוז ל-1,000 נפש

מספר מיטות האשפוז בישראל הוא 3 ל-1,000 נפש, לעומת 4.8 ל-1,000 הממוצע במדינות ה- OECD ו-5.6 מיטות ל-1,000 במדינות בגודל דומה לישראל.

ישראל היא מדינת ה-OECD שתפוסת המיטות בה היא הגבוהה ביותר, למעט אירלנד. ב-2016 עמדה התפוסה במחלקות האשפוז הכללי על 94% לעומת ממוצע של 75% במדינות ה-OECD.

משך האשפוז הממוצע בישראל הוא 5.2 ימים לעומת 6.7 בממוצע במדינות ה-OECD. הביטוי לכך: מיטות במסדרון ועומסים כבדים בחדרי המיון המשפיעים לרעה על איכות הרפואה.

הפריסה של מיטות האשפוז הכללי מצביעה על חוסר שוויון בין המחוזות במספר המיטות לנפש. בדרום ובצפון הארץ מספר המיטות לנפש הוא הנמוך ביותר. בירושלים הוא הגבוה ביותר.

פער בתוחלת החיים בין יהודים לערבים

סוכרת היא אחד מגורמי התחלואה המובילים בישראל, ונטל התחלואה שהיא גורמת גדל בקצב מהיר בהרבה מאשר באירופה. חלקם של הערבים החולים בסוכרת גבוה מאוד כמעט בכל קבוצות הגיל. כמעט בכל הקבוצות, אחוז החולות הערביות גדול מאחוז החולים הגברים. פער התחלואה בין ערביות ליהודיות גדול במיוחד.

תוחלת החיים בלידה של האוכלוסיה הערבית נמוכה לעומת האוכלוסיה היהודית וגם נמוכה מתוחלת החיים הממוצעת ב-23 המדינות המפותחות חברות ה-OECD, לא כולל ישראל וארה"ב. אף על פי שתוחלת החיים בשני המגזרים היהודי והערבי עלתה עם השנים, בקרב נשים הפער בין ערביות ליהודיות נותר כ-4 שנים, ובקרב גברים הוא גדל מ-1.5 שנים ב-1996 ל-4 שנים ב-2015. תוחלת החיים של ערבים בישראל ב-2015 היתה גבוהה יותר מאשר בכל המדינות המוסלמיות, לרבות העשירות  קטאר, איחוד האמירויות ובחריין.

כמו בנתוני תוחלת החיים, כך גם במדד תמותת התינוקות יש פער בין ערבים ליהודים, אולם  הצטמצם עם השנים. תמותת התינוקות הצטמצמה ב-7.3 מיתות ל-1,000 במגזר הערבי וב-8.2 במגזר היהודי. למרות צמצום במדד תמותת התינוקות, במגזר הערבי הוא עדיין גבוה פי שלושה מאשר במגזר היהודי. חלק גדול מהפער מוסבר בריבוי מומים מולדים באוכלוסיה הערבית - לעתים בשל סיבות תרבותיות כמו נישואי קרובים.

המרחק הממוצע מהרשויות הערביות לבית החולים הקרוב הוא 22 ק"מ, לעומת 14 ק"מ ברשויות היהודיות. "השקעה רבה יותר בשיפור תשתיות הבריאות ובנגישותן ברשויות הערביות, בין היתר באמצעים יצירתיים, כמו רפואה מקוונת – עשויה להביא לשיפור השוויון ברמת הבריאות בין האוכלוסיות", נכתב בדו"ח. המרחק הממוצע ממוסד האשפוז הארצי הקרוב ביותר (מרכז על) למקום מגורים בצפון הארץ עומד על 132.9 ק"מ, לעומת 29.7 ק"מ בתל אביב.

שיעור הפריון הגבוה במדינות ה-OECD

בעוד שבארה"ב שיעור הפריון עומד על 1.8 לאישה, בישראל הוא 3.1. הפעם האחרונה ששיעור הפריון באירופה המערבית עמד על 3.1 היה ב-1931 באיטליה. פריון הילודה עמד על 3.1 ביפן ב-1952 ודרום בקוריאה בשנת 1976. שיעור הפריון בקרב נשים יהודיות לא-חרדיות מעולם לא ירד מתחת ל-2.2 הגבוה מבכל מדינה בOECD- ואף עלה ב-20 השנים האחרונות.

במדינות שהתמ"ג לנפש בהן דומה לרמתו בישראל, שיעור הפריון נמוך בהרבה (בין 1.24 ל-2.02 ילדים לאישה) ואילו במדינות ששיעור הפריון בהן דומה לזה של ישראל, ממוצע התמ"ג לנפש הוא כחמישית מהתמ"ג לנפש בישראל.

ב-30 השנים האחרונות עלה הגיל הממוצע בלידה הראשונה בכ-3 שנים בקרב נוצריות ודרוזיות, ובכשנה בקרב מוסלמיות, ושיעור הפריון בקרבן הצטמצם בהתאם. בקרב יהודיות הקשר הצפוי בין גיל הלידה לרמת הפריון מתנתק: הגיל בלידה הראשונה עלה בכ-2.8 שנים וכך גם בקרב ערבים. שיעור הפריון הגבוה ביותר ניכר בקרב בעלי השכלה נמוכה. בקרב בעלי תואר אקדמי – הנמוך ביותר. שיעור הפריון בקרב יהודיות לא-חרדיות בוגרות תיכון ובעלות תואר אקדמי דומה.

המעמד החברתי-כלכלי של האוכלוסיה הערבית בישראל נמוך יותר מהממוצע באוכלוסיה היהודית. שיעור האקדמאים הערבים נמוך כמעט בחצי משיעורם בקרב יהודים – 19% לעומת 41% בקרב בני 54-25.  הכנסה נטו של משקי הבית נמוכה יותר - 9,674 שקל בממוצע באוכלוסיה הערבית, לעומת 16,539 בממוצע באוכלוסיה היהודית. קיים מתאם חיובי בין מעמד חברתי-כלכלי גבוה לבריאות טובה יותר. "נוסף לאמצעים כלכליים, המעמד קשור לגורמים רבים אחרים המשפיעים על הבריאות: ידע ומודעות, התנהגות מקדמת בריאות ושימוש מושכל בשירותי הבריאות", מוסבר בדו"ח. "בבדיקת מצב הבריאות בישראל לפי מעמדן של הרשויות המקומיות נמצא שככל שהרמה החברתית-הכלכלית של הרשות גבוהה יותר, כך שיעורי התמותה בה נמוכים יותר – ומצב זה זהה בין שני המגזרים".

נושאים קשורים:  דו"ח מרכז טאוב,  מערכת הבריאות בישראל,  ביטוח בריאות פרטי,  ההוצאה הלאומית על בריאות,  חדשות,  פריפריה
תגובות
אנונימי/ת
07.06.2019, 11:23

אם מנהל מתנפל על מתמחה ומאשים אותו בעבירה איטית חמורה ואז כשמתמחה מאיים לפנות בהרי המנהל בלי להתנצל שכח ממקרה שלא ייסתבך... איך מתמחה מטפל באישום סתמי חמור לשון רע ועוגמת נפש

יופי. אז כתבו
עכשיו בו נשאל - אז מה חדש ?. בשנים האחרונות היו כבר מספר ועדות שבחלקן לפחות ישבו ודיברו אותם אנשים. אז מה מצאו חדש שכתבו שוב ? סתם לכתוב כדי לבלבל במוח ?