מטרת המחקר הייתה להעריך את ההשפעה של שברים חולייתים ושימוש בגלוקוקורטיקואידים על בעיות גובה בילדים שמקבלים טיפול ללוקמיה חריפה (Acute Lymphoblastic Leukemia – ALL). ילדים עם ALL שקיבלו טיפול שלא כלל הקרנה לראש (160 ילדים, גיל חציוני 5.1 שנים, 58.1% גברים) היו תחת מעקב במשך 6 שנים. נעשה שימוש במדד Spinal Deformityי(SDI) בשביל לכמת את מצב השברים החולייתים.

בבסיס המחקר, ציון ה-Z עבור גובה ± סטיית תקן עמד על 1.2 ± 0.3. ציון זה נפל ב 0.4 ± 0.5 בששת החודשים הראשונים לטיפול בבנים וב-0.4 ± 0.4 ב-12 החודשים הראשונים לטיפול בבנות (p<0.01 לשניהם) ולאחר מכן חזר למצבו הבסיסי. ההיארעות של שברים חולייתים הגיעה לשיא לאחר שנה (17.6%). בקרב הילדים שחוו שברים חולייתים, ציון ה-SDI החציוני עלה מ-2 [טווח בין-רבעוני 1-7] ל-8 [טווח בין רבעוני 1-8] לאחר שנה. מודל מעורב למדדים חוזרים הראה שציון ה-Z ירד ב-0.13 נקודות (רווח בר-סמך 95%: 0.02-0.24, p=0.02) לכל עלייה של 5 יחידות בציון ה-SDI במהלך 12 החודשים שקדמו למדידה זו. על כל עלייה של 10 מ"ג/מטר2 במינון היומי של גלוקוקורטיקואידים (מקביל לפרדינזון) ב-12 החודשים הקודמים היה קשור בירידה בציון ה-Z של 0.26 נקודות (רווח בר-סמך 95%: 0.20-0.32, p<0.01).

מקור: 

Ma J. et al (2018). The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, Volume 104, Issue 2, 1 February 2019, Pages 213–222;