מטרת סקירה זו הינה להציג את האופן בו קוצר נשימה התקפי (episodic breathlessness) זוהה במשך השנים בהיבט הגדרות, מאפיינים וניהול של ההתקפים החריפים הללו, בעלי השפעה ניכרת על המטופלים.
עוד בעניין דומה
קוצר נשימה התקפי מאופיין על ידי עלייה פתאומית בעוצמת דיספנאה על פני זמן קצר המובילה לרמות גבוהות של חרדה. החמרה ניכרת של הדיספנאה יכולה להתרחש במטופלים עם רקע של דיספנאה או באופן התקפי ללא קוצר נשימה בסיסי. לעיתים קרובות, גורמים מחמירים ידועים יכולים להוביל לקוצר נשימה התקפי.
התקפי קוצר הנשימה מלווים במידה רבה של חרדה פסיכולוגית. למרות שלא ברור האם הגורמים הפסיכולוגיים קודמים או נגרמים על ידי קוצר הנשימה הם גורמים למעגל של חרדה וקוצר נשימה. משך קוצר הנשימה נע בין 10-30 דקות. לאור הדפוס הטמפורלי המובהק הדורש התערבות מהירה, דרושים חומרים עם תחילת פעולה מהירה על מנת להתמודד עם תופעה זו. אופיאוידים הפועלים מהר יכולים לספק הטבה קלינית החופפת את תחילת ומשך האפיזודה ודומה לתרופות שניתנות לכאב פורץ. למרות שחסרים נתונים לגבי המלצות ספציפיות אסטרטגיות כדוגמת המנעות ממאמץ, הליכה או שימוש במכשירים ושמירה על רוגע תוארו כטיפולים אפשריים.
מחקרים מבוקרים בודדים בחנו את ההשפעה של אופיואידים שונים על קוצר נשימה התקפי כדוגמת תרכובות טרנס-מוקוזוליות של פנטניל, לאחר מבחן תיגר בעוד שמחקרים אחרים ניסו לדמות מצב אמיתי והתרכובות ניתנו במידת הצורך. כל המחקרים הללו היו בעלי עוצמה סטטיסטית שאינה מספקת על מנת לבסס את היתרון של תכשירי פנטניל על פני מורפין פומי או אינבו בהיבט יעילות ומשקפים את הקושי בגיוס מטופלים וסיום מחקרים אלו. אסטרגיות למניעת ההתרחשות של כאב פורץ צריכות להילקח בחשבון ובכלל זה שיפור הדיספנאה הקבועה וטיפול בגורמים פסיכולוגיים וסביבתיים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
