ד"ר עדי קליין, מנהלת מחלקת ילדים במרכז הרפואי הלל יפה, לא נחה לרגע. בנוסף להיותה מנהלת מחלקה, היא אם לשלושה ילדים, מוצאת את הזמן לצאת לריצות "בשביל הנפש" ולא מוותרת על תחביבי הבישול והאפייה. את אהבתה לתחום הרפואה ינקה עוד בילדותה, כבת לאם רופאה. מי שהיתה אחת ממנהלות המחלקה הצעירות ביותר, מאמינה ד"ר קליין בייעודה וביכולתה להעביר את הידע והניסיון שצברה לדור ההמשך.

ד"ר עדי קליין, בת 49, מספרת: "אני אמא לשלושה ילדים מדהימים ובזוגיות עם גיא. את שירותי הצבאי עשיתי בחיל הים. נאלצתי להשתחרר שלושה חודשים לפני תום השירות על מנת להספיק לתחילת שנת הלימודים האקדמית של הפקולטה לרפואה בטכניון.

"התמחיתי ברפואת ילדים במרכז הרפואי רמב"ם, לאחר מכן ניהלתי את מלר"ד ילדים במרכז הרפואי כרמל ובשנת 2004 הגעתי למרכז הרפואי הלל יפה כמנהלת מיון ילדים וסגנית מנהל מחלקה. למדתי לתואר שני במינהל מערכות בריאות באוניברסיטת חיפה. יצאתי לשנת השתלמות ברפואה דחופה בילדים בטורונטו אשר בקנדה, ובשנת 2007 חזרתי לארץ והתחלתי לנהל את מחלקת ילדים במרכז הרפואי הלל יפה. הייתי מהמנהלות הצעירות אז ובכלל".

מדוע בחרת במקצוע הרפואה בכלל ובתחומי ההתמחות האלה בפרט?

"היה לי ברור כבר מילדות שאלמד רפואה ובזה אעסוק כל חיי. אמי היתה רופאה וינקתי זאת מאז שאני זוכרת את עצמי. הוריי עזרו ותמכו בי במהלך לימודי הרפואה וההתמחות והיו שם בשבילי בכל שלב, לרבות בכל צהריים כאשר היו מגיעים אליי הביתה ושומרים על ילדיי כשאני עובדת בבית החולים.

"תחום ההתמחות שבחרתי הוא ילדים. אני אדם אופטימי ורפואת ילדים היא אופטימית מטבעה. הקשר הבלתי אמצעי עם הילדים, האמת והתמימות המשתקפות מעיניהם קסמו לי מאז הסבב הראשון שלי ברפואת ילדים במהלך השנה החמישית ללימודיי".

מיהו המודל לחיקוי שלך?

"קשה להגדיר מודל לחיקוי כי מה זה המודל - מקצועיות? אנושיות? קריירה? אבל אם נסכם הכל, הרי פרופ' לאה בנטור, כיום מומחית למחלות ריאה בקרב ילדים, היא לא ספק הדמות המקצועית אשר היוותה מודל עבורי לשילוב בין אהבת החיים והמקצועיות הרפואית".

ספרי בקשה על רגע בלתי נשכח מחייך המקצועיים?

"זכורים לי הרבה רגעים בלתי נשכחים. מצד אחד, ילד שלצערי הרב לא הצלחתי להציל ומצד שני, רגעים גדולים ומשמעותיים יותר של ילדים שהיו במצבים קריטיים, בין חיים למוות, ויצאו ממני מחייכים ובריאים. בנוסף, כל מכתב תודה והוקרה מהורים וילדים מביא אותי לתחושה עילאית".

מהו המוטו שלך?

"המוטו שלי זה לעשות - לחקור, ללמד, לכתוב, לראות ולטפל בכל דבר בעצמי, גם אם זה בשעה 2:00 לפנות בוקר. אני מאמינה בייעוד וביכולת שלי להנחיל את הידע והמקצועיות שצברתי לאורך השנים לדורות הבאים ובפרט לצוות שלי, בכל מחיר ובכל שעה".

ואם לא היית רופאה?

"מלבד אהבתי למקצוע הרפואה, אני מאוד אוהבת לבשל ולאפות. סביר להניח שהייתי שף או קונדיטורית. תנו לי מטבח, קמח וחומרי גלם ואאפה לחם, אבשל ואמציא מתכונים יום וליל. כיום זה בגדר תחביב.

"בנוסף לאהבתי למטבח, אני מאוד אוהבת לרוץ, בין אם בחוף הים ובין אם בריצות תחרותיות ואף מרתון. את הריצה אני עושה בשביל הנפש. היא משחררת אותי וגורמת לי להתמלא באנרגיות טובות כל פעם מחדש".

מה היית משנה או משפרת במערכת הבריאות?

"הייתי רוצה שמערך הילדים במרכז הרפואי הלל יפה ובכלל בכל בתי החולים בארץ יהיה המקצועי והשירותי ביותר, עם התנאים הטובים ביותר לחולים ולבני משפחותיהם. ליצור אחידות בין תנאי האשפוז בבתי החולים הפריפריאליים לאלה שבמרכז. כמנהלת מחלקת ילדים, אני שמה דגש על מקצועיות, יחס חם ואמפתיה כלפי החולים ומשפחותיהם מתוך אמונה שהמטופל במרכז ויש להקדיש לו את מלוא תשומת הלב הנדרשת. אני מקבלת את תמיכת הנהלת המרכז הרפואי ומשליכה את אמונותיי גם במסגרת פעילותי באיגוד רפואת הילדים ובהוראת דור ההמשך של הרופאים בטכניון".