מטרת המחקר הייתה להעריך את ההשפעה של תנוחת שכיבה על מדדים פיזיולוגיים, כולל מאמץ נשימתי, העלות המטבולית של נשימה ואת ורמת האיתות העצבי לסרעפת בהשוואה ליילודים עם דלקת חמורה בסימפונות (Bronchiolitis)  שהזדקקו להנשמה לא פולשנית.

המחקר כלל ארבעה עשר יילודים, בגיל חציוני של 33 ימים (טווח בין רבעוני בין 25-58 ימים) שהוקצו באקראי לקבל הנשמה בלחץ אוויר חיובי של 7 ס"מ מים למשך שעה בשכיבה על הגב או על הבטן. בהמשך, כל קבוצה התהפכה בהקצאה למשך שעה נוספת (מחקר בצורת Cross-Over). זרימת אוויר, לחץ בוושט, דרכי הנשימה, בטן, לחץ על הסרעפת משני צידיה ופעילות חשמלית של הסרעפת הוקלטו בזמן ההתערבות. בנוסף העריכו החוקרים בקרב היילודים את הציון בסולם Modified Wood Clinical Asthma Score.

הלחץ החציוני על הוושט לדקה היה נמוך באופן משמעותי בשכיבה על הגב מאשר על הבטן (227 ס"מ מים/דקה [טווח בין רבעוני 156-272 ס"מ מים/דקה] לעומת 353 ס"מ מים/דקה [249-386 ס"מ מים/דקה], p=0.48), כמו גם הציונים בסולם האסתמה (p=0.033) והפעילות החשמלית של הסרעפת (p=0.006). היעילות הנוירומכנית של הסרעפת שהוערכה על ידי לחץ על הסרעפת משני צידיה ביחס לפעילות החשמלית של תנועת הסרעפת (Diaphragm swing ratio) הייתה גבוהה באופן משמעותי בשכיבה על הגב מאשר על הבטן (1.1 ס"מ מים/מיליוולט [0.9-1.3 ס"מ מים/מיליוולט] לעומת 0.7 ס"מ מים/מיליוולט [0.6-1.2 ס"מ מים/מיליוולט], בהתאמה, p=0.022).

החוקרים מציעים לבצע מחקרים נוספים באוכלוסיה רחבה יותר בשביל לבדוק את ההשפעה של ממצאים אלו.

מקור: 

Baudin F. et al (2018). The Journal of Pediatrics, Online First;