סיכון כלייתי וקרדיווסקולרי לפי יחס אלבומין-קראטינין

מידע ממחקר ה-AdDITי(Adolescent Type 1 Diabetes Cardio-Renal Intervention Trial) מרמז כי שלישונים של יחס אלבומין-קראטינין בשתן (ACR) בטווח התקין בבני נוער בגילאי 10-16 שנים קשורים בסמני סיכון לנפרופתיה סוכרתית ומחלה קרדיווסקולרית. מטרת המחקר הייתה לקבוע האם השליש העליון של ערכי ה-ACR קשור בנפרופתיה סוכרתית ומחלה קרדיווסקולרית על פני 2-4 שנים.

במחקר השתתפו 150 בני נוער (גיל ממוצע 14.1; סטיית תקן 1.6) עם ACR בשליש העליון אשר לא קיבלו טיפול כלשהו ו-396 (גיל ממוצע 14.3; סטיית תקן 1.6) עם ACR בשליש האמצעי והתחתון. בוצע הערכה פרוספקטיבית של המשתתפים עם הערכה של ACR וסמני סיכון לנפרופתיה סוכרתית ומחלה קרדיווסקולרית בשילוב עם עובי אינטימה-מדיה קרוטידית בתחילת המחקר ובסופו.

לאחר זמן חציוני של 3.9 שנים ההיארעות המצטברת של מיקרואלבומינוריאה הייתה 16.3% בקבוצת ה-ACR הגבוה לעומת 5.5% בקבוצת ה-ACR הנמוך (log-rank P<0.001). מודל Cox הדגים תרומה עצמאית של קבוצת ה-ACR הגבוה (יחס סיכונים 4.29; רווח בר-סמך 95% 2.08-8.85) והמוגלובין מסוכרר (1.37; 1.10-1.72) לסיכון למיקרואלבומינוריאה. השינוי בעובי אינטימה-מדיה קרוטידית מתחילת המחקר היה גבוה באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת ה-ACR הגבוה לעומת קבוצת ה-ACR הנמוך (הבדל ממוצע 0.010 מ"מ, סטיית תקן 0.079, p=0.006). שינויים בקצב סינון גלומרולרי משוער, לחץ דם סיסטולי ו-hsCRP היו גבוהים באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת ה-ACR הגבוה (p<0.05).

מסקנת החוקרים היא כי ACR בטווח הגבוה של הנורמה בגילאי 10-16 קשור בסיכון מוגבר להתקדמות למיקרואלבומינוריאה וסיכון למחלה קרדיווסקולרית עתידית ללא תלות בהמוגלובין מסוכרר.

מקור: 

Loredana Marcovecchio, M. et al. (2018) Diabetes Care . 41(9), 1963