בשבוע שעבר התכנסו בפריז עשרות מנהיגים מהאומות שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה כדי לציין 100 שנה ל-11 בנובמבר 1918. באותו יום היסטורי, בשעה 11:11, הוכרזה שביתת הנשק ששמה קץ למה שכונה בשעתו "המלחמה הגדולה, הארוכה והאיומה ביותר" שידעה האנושות בעידן המודרני (עד מלחמת העולם השנייה).

אותה מלחמה ממושכת גבתה את חייהם של 16.5 מיליון בני אדם (על פי הערכות אחרות, 20-15 מיליון), 40% מהם היו אזרחים. אבל כדאי גם לזכור שרבים מהם מתו בכלל ממחלות שכיום ניתנות למניעה ובראש ובראשונה – חצבת. עם סיום אותה מלחמה ב-1918 החלה גם להתפשט במהירות מגפת השפעת ("השפעת הספרדית") שמסיבוכיה מתו בתוך שנים אחדות עוד כמה עשרות מיליוני בני אדם.

רבים מהרופאים שגויסו בארה"ב ונשלחו לשדות הקרב באירופה היו בכלל רופאי ילדים. אחד מהם, ד"ר פיליפ סטימסון, סיפר כבר לפני שש שנים על חוויותיו מ"המלחמה בתוך המלחמה - כנגד החצבת ומחלות הילדות האחרות". הוא דיבר על כך בכנס האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים שבה הוצגו סיפוריהם של עשרות רופאי הילדים האמריקאים שנטלו חלק במלחמות הרבות שהתחוללו בעולם מאז אמצע המאה ה-19.

רבים מהחיילים האמריקאים שגויסו גדלו באזורים מבודדים, בתנאים כפריים שבהם פחות ילדים היו מחוסנים מפני מחלות הילדים. כאשר אלפים מהם גויסו בהמוניהם, הצטופפו במסות גדולות, לראשונה בחייהם בבסיסי צבא, המחלות המידבקות, במיוחד מחלות הילדים, היו נפוצות מאוד

"לא ידוע כל כך", אמר ד"ר סטימסון לעמיתיו רופאי הילדים, שחצבת וגם חזרת ושנית (סקרלטינה) ודיפתריה – ולא רק כדורי רובה ופגזי תותחים – היו בין הגורמים העיקריים לאובדן חיים בשדות הקרב של אירופה במלחמת העולם הראשונה. חישוב העלה כי המחלות המידבקות גרמו לאובדן 6.5 מיליון ימי לחימה רק בקרב חיילים מארה"ב".

ד"ר סטימסון שירת בבית חולים שדה בריטי שנפתח ברואן, צרפת, כדי לטפל בחיילים שחלו במחלות המידבקות. "היו לי שם ברגע נתון חיילים מ-11 מדינות שונות שרוכזו במחלקה צפופה אחת – כולם חלו בחזרת, מחלת ילדים קלאסית. באותם ימים קראו לרופא ילדים 'פדיאטריסט'. אלה היו הימים שלפני החיסונים וההתחסנות ולפני האנטיביוטיקה".

"למדנו הרבה מאוד מאותם חיילים שחלו משום שגדשו את הקסרקטינים הצבאיים", הוסיף ד"ר אדם רטנר, ראש היחידה למחלות זיהומיות ומידבקות בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק ובית החולים לילדים "הסנפלד". "כאשר ילדים, מתבגרים ובגירים מצטופפים יחד, זו הזדמנות להופעתן של כמה מהמחלות המידבקות, בעיקר מחלות ילדים, שמחולליהן 'מנצלים' את המצב הזה ותוקפים את הפגיעים ביותר, אלה שאינם מחוסנים".

ד"ר סטימסון ששירת בבית חולים שדה בצרפת: "היו לי שם ברגע נתון חיילים מ-11 מדינות שונות שרוכזו במחלקה צפופה אחת. כולם חלו בחזרת, מחלת ילדים קלאסית. אלה היו הימים שלפני החיסונים וההתחסנות ולפני האנטיביוטיקה"

חיילים אמריקאים מקבלים טיפול רפואי. אוגוסט 1918

"האמת הזאת נחשפה בפנינו בכל מהותה במלחמת העולם הראשונה, כאשר המוני חיילים גדשו מחנות צבא וגם הצטופפו בספינות שהובילו יחידות שלמות לשדות הקרב. כל אלה תרמו להתפשטות השפעת. זן השפעת של 1918 היה קטלני במיוחד בקרב צעירים בריאים יותר מאשר בקרב קשישים.

"חצבת וגם חזרת – להן יש כיום חיסונים – היו תמיד בראש רשימת המחלות המידבקות, במיוחד חצבת משום שהיא אולי הכי מידבקת כאשר 'חסינות העדר' – השיעור הגבוה של אוכלוסיה המוגנת באמצעות המערכת החיסונית – יורדת אפילו באחוזים בודדים. אז נגיף החזרת 'מנצל' זאת באופן מלא", התבטא ד"ר רטנר.

ד"ר סטימסון שסיפר על חוויותיו כרופא צבאי במלחמת העולם הראשונה ציין כי רבים מהחיילים האמריקאים שגויסו גדלו באזורים מבודדים, בתנאים כפריים בדרך כלל, שבהם פחות ילדים היו מחוסנים מפני מחלות הילדים. "כאשר אלפים מהם גויסו בהמוניהם, הצטופפו במסות גדולות, לראשונה בחייהם בבסיסי צבא, המחלות המידבקות, במיוחד מחלות הילדים, היו נפוצות מאוד. ראינו את זה אגב גם במלחמת האזרחים האמריקאית (הצפון נגד הדרום) במאה ה-19. חצבת היתה כבר אז המחלה הקטלנית ביותר. המגויסים מקרב הכפריים והחוואים היו הפגיעים ביותר".