רגישות לקשקשי כלב (Dog dander) היא גורם סיכון חשוב לריינוקונג'קטיבטיס ואסתמה אך היא לא מספיקה לצורך אבחון אלרגיה לכלבים. לדעת החוקרים, אבחון מולקולרי מאפשר כעת הזדמנות לבחינה מחודשת של התופעה.

במחקר זה, ביקשו החוקרים לבדוק את הקשר שבין רגישות לכל אלרגני הכלב המוכרים והתסמינים הקליניים של אלרגיה לכלבים בילדים באמצעות שימוש בבדיקות גרייה אפיות (Nasal Provocation tests -NPT).

במסגרת המחקר, 60 ילדים (גילאים 18-10) רגישים לקשקשת כלבים עברו גירוי NPT באמצעות מיצוי קשקשת כלבים. מדידת רמות IgE לקשקשת כלבים, ול-Can f1, f2, f3 ול-Can f4 בוצעה באמצעות ImmunoCAP ומדידת רמות ה-IgE ל-f4 ול-f6 בוצעה באמצעות Streptavidin immunoCAP. כל אלה, כאשר רמת IgE של 0.1 KUA/L או מעלה הוגדרה כחיובית.

החוקרים מצאו קשר בין רגישות למספר גדול יותר של מרכיבי אלרגן כלבים ולתוצאות חיוביות של מבחני תגר אפיים (P=0.01). תגובה לליפוקלינים (יחס סיכויים, 6.0; רווח-סמך 95%, 34.5-1.04), במיוחד f4 (יחס סיכויים, 6.80; רווח-סמך 95%, 25.2-1.84) ו-f6 (יחס סיכויים, 5.69; רווח-סמך 95%, 20.8-1.59) קושרה עם בדיקת גרייה אפית חיובית. תגובה ל-f5 בלבד קושרה עם תוצאה שלילית של מבחן גרייה אפי (יחס סיכויים, 5.78; רווח-סמך 95%, 33.0-1.01).

על בסיס ממצאים אלה מציעים החוקרים שתגובה למספר הולך וגדל של מרכיבי אלרגן כלבים וליפוקלינים מקושרת עם אלרגיה לכלבים. כמו כן, מציעים החוקרים על בסיס הממצאים שגירוי יחיד ל-Can f5 לא צריך להיחשב כסמן לאלרגיה לכלבים על פי מחקר זה.

מקור: 

Kack, U. et al. Allergy and Clinical Immunology (2018). 142 (4)