עשרים שנה היה פרופ' צ'רלס וייסמן מנהל אגף ההרדמה וטיפול נמרץ ב"הדסה". הוא הוטרד מאוד מהמציאות שעימה גם נאלץ להתמודד: הסטודנטים לרפואה, שעברו את מחלקתו במסגרת "רוטציה בהרדמה", לא רצו להתמחות בהרדמה.

"'שברתי את הראש בשאלה: מדוע וכיצד הם מקבלים את ההחלטות לקראת סיום לימודיהם בבית הספר לרפואה במה להתמחות והיכן?", סיפר פרופ' וייסמן בשיחה מיוחדת ל"דוקטורס אונלי".

"זה היה הטריגר למחקר בסוגיה חשובה זאת והוא למעשה הזניק פרויקט שהלך והתרחב. בדקנו בו לא רק את בעיית ההתמחות בהרדמה. תוצאותיו עד כה הם שמונה מאמרים בהם מסוכמים ממצאי המחקרים השונים שעסקו בסוגיות נוספות. המאמרים הופיעו בעיתונות המקצועית וב'צנרת' נמצאים כבר מחקרים נוספים", סיפר פרופ' וייסמן. "הייתי צריך ללמוד בשביל זה את נושא החינוך הרפואי ומה צריכים לעשות כדי 'לשווק' מקצועות והתמחויות.

"הממצאים השונים והמסקנות שעלו מהמחקרים – כמו אלה שיימשכו – מתחברים זה לזה ממש כמו החלקים בתמונת מצרף, פאזל, וזו אמורה לשמש את מנהיגות מערכת הבריאות שלנו בהתמודדות שלה עם אחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפניה: איך משכנעים רופאים צעירים לעבוד במקצועות שבמצוקת כוח אדם ובפריפריה; איך מעניינים אותם להתמחות בפריפריה ובמיוחד בתחומי הרפואה הראשונית – רפואה פנימית, רפואת משפחה, ילדים, רפואת נשים, שבהם קיים מחסור גדול שיש למצוא לו פתרונות".

"במחקר בלט באופן ברור גם רצונם של הסטודנטים לרפואה לעבוד פחות, כלומר לשלוט על אורח החיים שלהם עצמם ולפנות יותר זמן כדי להקדישו למשפחה. זה נושא שבשנים האחרונות מדגישים סטודנטים לרפואה רבים, לא רק בארץ אלא בעוד מדינות העולם"

פרופ' וייסמן ריכז סביבו צוות הכולל שלושה מהמרכז הרפואי הדסה: ד"ר רחל יפה זיסק-רוני, אחות בכירה ומדריכה בבית הספר לסיעוד; ד"ר אלכסנדר אבידן מאגף ההרדמה וטיפול נמרץ, פרופ' אוריאל אלחלל, מומחה ברפואת נשים, וכן את ד"ר הווארד טנדיטר, מומחה ברפואת משפחה מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ושירותי בריאות כללית באשדוד. הפרויקט ממומן על ידי המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות.

במחקר האחרון, שפורסם בכתב העת של המכון הלאומי לחקר מדיניות ושירותי בריאות, העוסק ברפואה הראשונית ואתגריה, מדוע התמקדתם בסטודנטים שנה חמישית דווקא?

פרופ' וייסמן: "המחקר, כמו האחרים, מתבסס על שאלוני סקר שהפצנו בקרב הסטודנטים. בשנה החמישית ללימודי הרפואה מתחיל הסטודנט להסתכל קדימה, לברר לעצמו במה להתמחות והיכן".

 מה היו הממצאים?

"השאלון שהופץ התמקד בסטודנטים בשנה החמישית, במשך שש שנים עוקבות (2016-2010) בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית ו'הדסה'. כלומר, בחנו את הסוגיה הזאת בשישה מחזורים. שאלנו מה הם הקריטריונים בבחירת קריירה והתמחות; בחירת המקום הגיאוגרפי המועדף לשם כך; האם תכנית ההתמחות באותו מקום מושכת, וגם ניסינו לברר האם המענקים הכספיים החד פעמיים שעליהם הוסכם בהסכם השכר עם הרופאים ב-2011 אכן מהווים גורם מושך.

"בסך הכל הופצו 740 שאלונים. 511 סטודנטים ענו עליהם. רק 96 מהם (19%) הביעו עניין בהתמחות ברפואה ראשונית. 184 (36%) השיבו כי בנקודת זמן זו אינם בטוחים עדיין. 229 (45%), כלומר הרוב, לא גילו עניין. בהחלט ממצא מדאיג. הוברר גם כי הסטודנטים שגילו עניין בתחום הזה היו באופן מובהק פחות מעוניינים בהתמחויות האחרות שיש בהם ניתוחים ופרוצדורות. גם היו כאלה שלא גילו עניין בהצטרפות לסגל אקדמי, כלומר ללמד".

כיצד נימקו אלה שבחרו בהתמחות ברפואה ראשונית את ההתעניינות בה?

"הם ציינו שיש להם עניין גדול, בנוסף לטיפול הרפואי שיעניקו, גם בבעיות החברתיות של המטופלים, בפיקוח ועידוד המטופלים ומשפחותיהם במעבר לאורח חיים בריא, לעודד תזונה נכונה, לסייע בפתרון בעיות סוציו-כלכליות, אם יש כאלו. אבל בלט באופן ברור גם רצונם לעבוד פחות, כלומר לשלוט על אורח החיים שלהם עצמם ולפנות יותר זמן כדי להקדישו למשפחה. זה נושא שבשנים האחרונות מדגישים סטודנטים רבים לרפואה, לא רק בארץ אלא בעוד מדינות בעולם".

עוד עלה מהמחקר כי 48 (6%) מהסטודנטים גילו עניין לבצע התמחות זו בפריפריה. אבל רק 3.7% מהמשיבים לשאלונים הביעו עניין גם ברפואה ראשונית וגם בביצוע ההתמחות בה באזורי הפריפריה.

"רבים מהמעוניינים ברפואה ראשונית לא מעוניינים לבצע את ההתמחות לסוגיה השונים בבית חולים גדול אבל היו להם היסוסים לגבי התמחות בפריפריה, ורק 19% השיבו שזה אחד מהקריטריונים לבחור מקום להתמחות"

30% מהמדגם של 511 סטודנטים השיבו כי המענקים הכספיים ימלאו תפקיד בשיקוליהם ו-53% מהם דיווחו שאינם יודעים עדיין באיזה אזור גיאוגרפי הם מעוניינים לעבוד ולהתמחות. זאת בהשוואה ל-64% מהמדגם של 511 סטודנטים שכלל לא גילו עניין במענקים ושרק 22% מהם אינם יודעים עדיין באיזה אזור גיאוגרפי הם מעוניינים לעבוד ולהתמחות.

"התברר גם שרבים מהמעוניינים ברפואה ראשונית לא מעוניינים לבצע את ההתמחות לסוגיה השונים בבית חולים גדול אבל היו להם היסוסים לגבי התמחות בפריפריה, שרק 19% השיבו שזה אחד מהקריטריונים לבחור מקום להתמחות. עניין נוסף שעלה מהמחקר: רצונם להיות חלק מצוות רופאי, לעבוד בצוות".

האם נושא השכר היווה קריטריון בבחירה?

"המסקנה שאליה הגענו במחקר הזה וגם במחקרים קודמים: בעת בחירת המקצוע שבו הסטודנטים רוצים להתמחות, הקריטריון החשוב יותר בבחירה הוא שהמקצוע מעניין ומאתגר אותם. בדקנו במחקר קודם את היחס שבין גובה השכר לבין אורח החיים והתברר כי לרפואת משפחה יש דווקא יחס טוב. אף על פי כן, לא רבים פונים להתמחות ברפואת משפחה, ובפריפריה – הכי פחות. הפריפריה היא אכן בעיה חובקת עולם. בישראל, בשונה מארה"ב או אוסטרליה, המרחקים מהמרכז לפריפריה בכל זאת אינם גדולים".

"אנחנו מציעים שרוטציות ייעשו גם במרפאות הפריפריה וכן לעודד רופאים ברפואה ראשונית שכבר עובדים בהן לשמש מנחים לסטודנטים. אנחנו גם חושבים שיש לשלוח מתמחים לרפואה ראשונית לעבור תקופת רוטציה בקהילה וכי רופאי משפחה יעסקו גם בהוראה"

וכיצד אתם מציעים לעודד סטודנטים לפנות לרפואה ראשונית?

"להציע להם משכורות גבוהות ולא רק מענק חד פעמי, לקבוע תנאי עבודה טובים יותר כדי שיוכלו גם לעבור הדרכות והשתלמויות בבתי חולים הגדולים. התברר שלסטודנטים שתקופת לימודי התיכון שלהם היתה בפריפריה יש סיכוי גדול יותר לחזור לשם כרופאים ואולי יש לתת עדיפות מסוימת לקבלה בבתי ספר לרפואה לסטודנטים שגדלו בפריפריה".

המלצות נוספות הן שבזמן הלימודים, החשיפה לרפואה ראשונית כחלק מהרוטציה שהסטודנט עובר תיעשה לא במרכז רפואי גדול אלא דווקא במרכז רפואי קטן יותר או בקהילה, עם העדפה לעשות זאת בפריפריה. "אנחנו מציעים שרוטציות ייעשו גם במרפאות הפריפריה וכן לעודד רופאים ברפואה ראשונית שכבר עובדים בהן לשמש מנחים לסטודנטים. אנחנו גם חושבים שיש לשלוח מתמחים לרפואה ראשונית לעבור תקופת רוטציה בקהילה וכי רופאי משפחה יעסקו גם בהוראה. זו אולי דרך לחשוף את הסטודנטים למקצוע.

"בהקשר לרפואת נשים כחלק מהרפואה הראשונית, צריך גם להבין שכאשר מדובר בנשים צעירות, הן פונות עד גיל מסוים לרופא נשים במרפאה המקצועית בקהילה".

האם היו הבדלים בממצא שהושג במחקר הזה לעומת המחקרים האחרים שביצעתם קודם?

"המחקר לגבי סוגיית רפואת המשפחה באופן ספציפי הציג את השאלונים לקבוצת סטודנטים בשנה שישית באוניברסיטה העברית-הדסה וגם באוניברסיטת בן גוריון. שיטת המחקר היתה שונה מעט, גם השאלון. היה כאן בהחלט שימוש במה שמכונה 'מחקר שיווקי': כיצד 'למכור' את המוצר, המקצוע, לאלה שאמורים 'לקנות' אותו. ביקשנו לברר מה הם הקריטריונים בהחלטת ה'קנייה' ומה הם חושבים על מקצועות אחרים. בסך הכל, הממצאים היו דומים.

"למדנו מהמחקר שהתמקד ברפואת משפחה כי חלק מהסטודנטים חשבו שזה מקצוע משעמם וגם לא יוקרתי מספיק. שאין גם מספיק אפשרות לעסוק במחקר וכמו כן בהוראה בבית הספר לרפואה. אבל דווקא אלה שכן רצו להתמחות בכך לא חשבו שזה מקצוע משעמם".

ומהן המסקנות לגבי נושא ההחלטות שעל הסטודנט לקבל?

"סטודנט צריך לעשות בנקודת זמן ברורה במהלך לימודיו שתי החלטות שהן משמעותיות לעתידו ולקריירה שלו: באיזה מקצוע לבחור וההחלטה הנפרדת היכן להתמחות, בפריפריה או במרכז. הראשונה היא החלטה אישית, ללא ההשפעה של המשפחה (חוץ מבן או בת זוג) או קולגות. לגבי איפה להתמחות, שאלנו אותם עם מי התייעצתם ורבים ענו: עם המשפחה וגם עם בן או בת הזוג. הם גם חיפשו לשם קבלת החלטתם תמיכה מילדיהם, אם כבר היו להם.

האם ההחלטות לגבי מקצוע ומקום ההתמחות תלויות זו בזו? 

"ההחלטות בשאלה באיזה מקצוע והיכן להתמחות הן שתי החלטות נפרדות ולמעשה הן נכונות לגבי כל קריירה מקצועית, בוודאי ובוודאי ברפואה".