בדצמבר 1997 פורסמו בארה"ב ממצאי דו"ח שעוררו תשומת לב ציבורית גדולה. היום, בריחוק של 21 שנים, מגדירים אותו "ציון דרך" בכל הנוגע לרפואה ולבריאות במדינה שבה הרפואה נחשבת למתקדמת ומשוכללת ביותר בעולם, ועם זאת בין הכושלות בכל הנוגע לזמינות השירותים לאנשים עובדים, רגילים, לא עשירים. עשרות מיליונים שידם אינה משגת לרכוש אפילו ביטוחי בריאות בסיסיים וגם עשרות אלפי חסרי בית.

את הדו"ח הנוקב והלא מחמיא חיבר צוות במכון המחקר והסקרים הניו יורקי Woodhull NYC שמדרג רופאים ובתי חולים בכל רחבי ארה"ב כדי לסייע למי שנזקק לטיפול רפואי בעת שהוא מתלבט היכן כדאי לו לקבל את הטיפול הרצוי והטוב ביותר. הדירוג מתייחס ל-16 תחומי התמחות ברפואה לבגירים, לתשע פרוצדורות ניתוחיות ומצבים רפואיים ולעשרה תחומי התמחות ברפואת ילדים.

דו"ח וודהול 1997 צייר תמונה עגומה מאוד כאשר התמקד בכוח האדם בתחומי הבריאות והרפואה ועד כמה האחיות, אלו הממלאות כיום, ללא צל של ספק, תפקיד מרכזי בכל הנוגע לטיפול הרפואי, פשוט "אינן נמצאות במדיה, בתקשורת האלקטרונית והמודפסת. האחיות הן בגדר השותפות הבלתי נראות של הטיפול הרפואי בארה"ב", הדגישו מחברי אותו מסמך.

ננסי וודהול, העורכת המייסדת של היומון הנפוץ USA Today,  סיפרה לפני מותה מסרטן הריאות כי היתה המומה לגלות "את הסתירה שבין טיפול מצוין שקיבלה מאחיות מול הסיקור המינימלי עד אפסי על מעשי האחיות המצוינות והטיפול הסיעודי שהן מעניקות לחולים"

הרעיון לאסוף נתונים על נוכחות האחיות בתקשורת נולד אצל ננסי וודהול, שהיתה העורכת המייסדת של היומון הנפוץ USA Today. היא מתה מסרטן ריאות לפני שהמחקר הושלם. לפני מותה סיפרה לקרוביה ולעמיתיה כי היתה המומה לגלות "את הסתירה שבין טיפול מצוין שקיבלה מאחיות מול הסיקור המינימלי עד אפסי על מעשי האחיות המצוינות והטיפול הסיעודי שהן מעניקות לחולים".

המכון גייס לפרויקט שהגתה קבוצה של כ-20 חוקרים, שסרקו כתבות ודיווחי חדשות (ניוז) במאמרים ובעמודי חדשות בעיתונים הגדולים והמובילים בארה"ב, ביומונים וגם בפרסומים המיועדים לאנשי מקצועות הבריאות. הסקירה נמשכה יום אחד בחודש ספטמבר 1997. הממצאים וניתוחם אישרו את חשדותיה של וודהול: "האחיות נעדרו מסיקורי המדיה בנושאי בריאות ורפואה. רק 4% מהציטוטים שהופיעו באותם מאמרים וכתבות בנושאי בריאות ביומונים ו-1% בלבד בשבועונים ובעיתונות מקצועית יוחס לאחיות ולאחים. הן כמעט מעולם לא הופיעו בצילומים שליוו את הדיווחים והכתבות בעיתונים והן אוזכרו (ללא ציטוט) רק ב-14% מהמאמרים".

כל זה קרה כאשר בארה"ב* (ראו הערה) מספר האחיות המועסקות בתחומי הבריאות גדול פי שלושה (יחס של 1:3) מזה של הרופאים, וזאת למרות תרומתן הכל כך חיונית ותפקידן המרכזי בבריאות ובטיפול. בארה"ב, לפי המסמך מ-1997, היו יותר מ-2.5 מיליון אחיות בעלות רשיון עיסוק אבל רק ל-161,711 מהן היתה הכשרה פורמלית וניסיון מתקדם בתחומים שונים שבהם עסקו, לרבות טיפולי אלחוש והרדמה מקומית. באותה שנה סיימו את תכנית הלימוד לתואר שני 31,652 אחיות לעומת 2,954 רופאים.

מה השתנה אחרי 20 שנה

והנה, עברו מאז שני עשורים ומכון וודהול עדכן את הדו"ח המטלטל והמטריד שלו. המסמך החדש שפורסם בתחילת החודש מגלה כי מעט מאוד התקדמות לתיקון המעוות נעשתה עד כה.

דו"ח וודהול השני גם הראה פערי מגדר גבוהים: גברים שמקצועם בתחום הבריאות והרפואה צוטטו כמעט פי שניים מנשים באותם מקצועות – 65% לעומת 34% ונוכחות גברים בצילומים שנלוו לדיווחים ולכתבות היתה ביחס של 72% לעומת 28%

בספטמבר אשתקד חזר צוות המכון וסרק ביום אחד, לדוגמה, את דיווחיהם של אותם כלי תקשורת ששותפו בסקר הראשון, והנה שוב התברר: ציטוטים מדברי אחיות הופיעו רק ב-2% מדיווחים החדשותיים, הכתבות והמאמרים, אחיות נראו רק ב-4% מהצילומים שנלוו לאותם דיווחים והן אוזכרו ללא ציטוט ב-13% מהמאמרים והכתבות. האחיות שוב נעדרו, למעשה, מרוב הסיפורים שנדגמו, למרות הרלבנטיות הגבוהה מאוד שלהן ושל המקצוע.

האחיות, קבע הדו"ח החדש, היו "בלתי נראות" ברוב הכתבות והמאמרים שעסקו במדיניות בריאות ורפואה, במאמרים על הנושאים הכלכליים, הפיננסיים והעסקיים של הטיפול הרפואי.

דו"ח וודהול השני גם הראה פערי מגדר גבוהים: גברים שמקצועם בתחום הבריאות והרפואה צוטטו כמעט פי שניים מנשים באותם מקצועות – 65% לעומת 34% ונוכחות גברים בצילומים שנלוו לדיווחים, למאמרים ולכתבות היתה ביחס של 72% לעומת 28%. בניתוח הנתונים גם נמצאה עקביות עם ממצאי מחקרים אחרים בתחום הזה. המרחב הציבורי מהווה "חדרי הדהוד" כאשר הקולות הנשמעים של גברים לבנים שולטים בו.

קשה להתעלם מבעיית ההיעדרות של האחיות מהמדיה כאשר 90% מעובדי הסיעוד הם נשים. תופעת ההיעדרות הזאת קיימת, בארה"ב לפחות, גם בתחומים רבים שאינם נוגעים לסיעוד ולאחיות. במאמר פרשנות שעסק בהיעדרות נשים מדיוני תקשורת על מדיניות נשק גרעיני, הטביעו שתי המחברות אלכסנדרה בל וקלסי דייוונפורט את המונח marticle - הלחם המילים "גבר" ו"מאמר". בל היא אמנית רב תחומית אמריקנית בעלת תארים מאוניברסיטאות שיקגו וקולומביה, שכתבה ספרים ומאמרים הקוראים לשימת לב לגזענות ולאפליית נשים במדיה. דייוונפורט היא מנהלת איגוד הפועל נגד הפצת נשק בכלל.

שתיהן כתבו במאמרן המשותף כי בכל המאמרים העוסקים בנשק גרעיני, המקורות המצוטטים הם גברים למרות שגם כאן גדלה נוכחות הנשים שמתמחות בתחום ושמעורבות למשל במשאים-ומתנים להסכמים שונים בתחום הגרעין ואף מנהלות מעבדות לניסויים גרעיניים וכי שתי נשים גם זכו בפרס נובל לשלום 2017 על פעילותן בארגון ICAN המנהל קמפיין לפירוז העולם מנשק גרעיני. השתיים הן ביאטריס פין (Fihn) השוודית וסטסוקו ת'ארלאו (Setsuko Thurlow) היפנית.

פרופ' מליסה קלנסקי מקולג' הסיעוד של אוניברסיטת ראש בשיקגו שגם עוסקת מעשית כאחות ברפואת משפחה: "ההיררכיה ברפואה, הקיימת שנים רבות כאשר הרופאים הגברים תמיד בצמרת והאחיות, הנשים, בתחתית, משפיעה לעתים קרובות על הדרך שבה החולה מקבל או מתייחס לטיפול שלו"

כדי להבין טוב יותר מדוע למעשה לא חל כל שינוי בייצוגן של האחיות במדיה האמריקנית בין 1997 ל-2017 ערכו שני צוותים של המכון ראיונות עם עשרה כתבי בריאות שגילו כי הם וחדרי החדשות בעיתוניהם לא פונים לנשים לקבל תגובות, משום שאין להן תפקידים סמכותיים בתעשיית הבריאות. אחדים מהמרואיינים סיפרו כי בכל פעם שבכל זאת ביקשו תגובות לציטוט וייחוס של אחיות לדיווחיהם, היה עליהם להצדיק אצל עורכיהם כי אחות היתה המקור שסיפק מידע או היה ה"טיפ" לנושא הדיווח. אחרים הודו שהם נבוכים לגלות מה שאחיות עושות למעשה וכמה מרואיינים שבכל זאת ציטטו אחיות במאמרים ובכתבות ציינו כי הפרספקטיבות שנתנו להם האחיות דווקא "העשירו את הסיפורים שלהם".

ואמנם, המסר הוא ברור וחזק: אחיות אינן נחשבות גם כיום למומחיות או למנהיגות מובילות ולכן אינן "מקור טוב לסיפורים או לציטוטים". היעדר הנוכחות של האחיות במדיה הוא חלק מאותו פער מגדרי עמוק שקיים בה. גם ארגוני בריאות וטיפול רפואי ומוסדות אקדמיים וכן איגודי אחיות בארה"ב לא טורחים לקדם אחיות להיות מקורות או להיות נושאים לכתבות וסיפורים בתקשורת העוסקים בטיפול רפואי.

כוח העבודה הגדול ביותר בטיפול רפואי 

פרופ' קרול מאיירס, אחות רשומה על פי השכלתה וחברת סגל בכירה במרכז למדיניות בריאות באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, המלמדת בקולג' האוניברסיטאי של טנסי לבריאות הציבור וסיעוד, אומרת: "אחיות מהוות כיום את החלק הגדול ביותר בכוח העבודה בטיפול רפואי ובריאות ולהן הקירבה המתמשכת ביותר עם מטופלים וחולים. במשאלי גאלופ מצביעים עליהן משתתפי הסקרים שוב ושוב כעל בעלי המקצוע האמינים ביותר. לאורך השנים אחיות סייעו לשפר את הגישה לטיפול רפואי, סללו נתיבים חדשים בטלה-רפואה, בנושאי מידע (אינפורמטיקה), פיתוחים טכנולוגיים וגנומיקה. הן פעלו לשם הפחתת טעויות ולשיפור בטיחות החולה המטופל, קידמו נושאי בריאות והרחיבו את הפעילויות הנוגעות למניעת מחלות, מעורבות במחקר ובניסויים של יישומים פרקטיים ובהשפעות שיש להם על שיפור הטיפול הרפואי. אחיות סייעו בהתמודדויות של הרפואה ומערכות בריאות עם אתגרים כמו שונות גדלה והולכת באוכלוסיות ובכלל זה כמובן, 'אוכלוסיית האנשים בעלי שיער השיבה'.

"ועדיין, גם עתה, הנראות שלהן במדיה והשפעתן אצל קובעי מדיניות אינן פרופורציונלית למספרן, לתפקידים שהן ממלאות, למקומן במערכת המספקת שירותי בריאות ובכל הקשר שמחייב ניסיון מוכח".

מאיירס מציעה לאחיות ולמוסדות שבהן הן עובדות וכן לאיגודים המקצועיים שלהן לנקוט באסטרטגיה חדשה בכל הנוגע לתקשורת עם עיתונאים. לשם התחלה: עליהן ללמוד להגיב מהר יותר לשאלות שמציג כתב – מה שאגב דו"ח וודהול הראה שיש בו בעיה. עליהן לדעת, להפנים וליישם בהתאם, שלעיתונאים המדווח וכותבים יש דד-ליין קשיח ולכן הגשת המידע חייבת להיות מהירה, משום שהם מהר מאוד פונים לקבל תגובות ממקורות אחרים, לרוב גברים שאינם עוסקים בסיעוד.

העיתונאים לעתים קרובות מחפשים מידע תוך שימוש-יתר במונח הנרחב מדי של "מומחים". מאיירס מציעה שהאחיות עצמן, באופן מאורגן, יסייעו בפתרון הבעיה על ידי הרחבת ההגדרה של המונח 'מומחה' וגם להגדיל את מאגר המוחות שלהן על ידי כך שבכל הזדמנות יישמע קול של אחות שתבליט את המומחיות הספציפית שלה וכן יוצגו בהבלטה מנהיגותיהן. על האחיות לדרוש לשמש סמכות מקצועית, אוטוריטה בעלת ניסיון מוכח, עשיר ולהיות אפילו פרואקטיביות בכל קשר ומגע עם המדיה. כל זאת לצד מה שעליהן להמשיך לעשות כדי לשפר את הטיפול הרפואי שהן מעניקות לצד רופאים.

עמיתתה פרופ' מליסה קלנסקי מקולג' הסיעוד של אוניברסיטת ראש בשיקגו שגם עוסקת מעשית כאחות ברפואת משפחה, קובעת: "האחיות ראויות ליותר כבוד והערכה מצד הרופאים". התייחסות הולמת זאת תתרום, לדעתה, גם לשם נוכחותן במדיה. היא סבורה שהמדרג, ההיררכיה ברפואה, הקיימת שנים רבות כאשר הרופאים הגברים תמיד בצמרת והאחיות, הנשים, בתחתית, משפיעה לעתים קרובות על הדרך שבה החולה מקבל או מתייחס לטיפול שלו, ויש צורך לשנות את המבנה המיושן הזה לטובת המקצוע והחולים עצמם".

*הערה:
בישראל, על פי דו"ח משרד הבריאות, היחס בין מספר האחיות לזה של הרופאים עומד על 4.9 ל-1,000 נפש אחיות (מעל 49,000) לעומת 3.5 ל-1,000רופאים (35,221). במדינות ה-OECD, שיעור האחיות הוא 9.5 ל-1,000 נפש. 42,800 אחיות בישראל הן עד גיל 64.