נכון להיום ישנו מידע מוגבל לגבי התפקיד של קבוצות גיל שונות בהפצת מגפת השעלת וההשפעה של החיסון כנגד שעלת על הדבקה בשעלת בקהילה.

החוקרים העריכו את התפקיד היחסי של קבוצות גיל שונות בהפצה של התפרצות מגפת שעלת בויסקונסין בשנת 2012. ההערכה בוצעה באמצעות מדידות סיכון יחסי. ההשפעה של החיסון על קבוצות גיל שונות בהיבט הדבקה הוערכה באמצעות יחסי סיכויים, בכל קבוצת גיל על ידי השוואה בין אנשים מחוסנים ושאינם מחוסנים לפני ואחרי שיא המגפה.

יחס הסיכונים עבור ילדים בגילאי 13-14 היה בעל החלק היחסי הגדול ביותר במהלך החמרת המגפה כאשר החלקים של ילדים בגילאי 7-8, 9-10 ו-11-12 היו הבאים בתור. ילדים צעירים ובני נוער מבוגרים ואנשים בוגרים היו בעלי חלק קטן יותר בהתפשטות המגפה. תוצאות אנליזת סטטוס חיסון עבור המנה החמישית של DTaP (עבור ילדים בגילאי 7-8: יחס סיכויים, 0.44; רווח בר-סמך 95%, 0.23-0.86) עבור ילדים בגילאי 9-10: יחס סיכויים, 0.51; רווח בר-סמך 95%, 0.27-0.95) ועבור חיסון ה-Tdap בילדים בני 13-14 (יחס סיכויים 0.38, רווח בר-סמך 95%, 0.16-0.89) היו בהלימה עם ההשפעה המגנה של החיסון כנגד הדבקה.

בעוד שהממצאים האפידמיולוגיים עבור המנה החמישית של DTaP ו-Tdap נמצאים בהלימה עם ההשפעה המגנה של החיסון כנגד זיהום, יש צורך במחקרים נוספים ובכלל זה כאלו אשר יעריכו את יעילות החיסון כנגד הדבקה/העברה לאנשים אחרים ובמיוחד עבור בני נוער, כדי להעריך את השפעת החיסון על שעלת בקהילה.

מקור: 

Goldstein, E. et al.  (2018) Open Forum Infectious Disease.  5(5)