החוקרים השוו בין תגובה סרולוגית והגנה מפני נשאות בעקבות מתן חיסון ה-PCV7 בילדים אשר קיבלו שלוש מנות חיסון (בחודשים 2, 4, ו-6 לחיים, קבוצת ה-3+0) לילדים אשר קיבלו שלוש מנות חיסון בלוח זמנים זהה ובנוסף מנת דחף בגיל 12 חודשים (קבוצת ה-3+1).
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע בתבנית פרוספקטיבית, אקראית ומבוקרת בין השנים 2005-2008, לפני שחיסון ה-PCV7 ניתן לכלל הילדים בישראל. ילדים בריאים חולקו באופן אקראי ביחס של 1:1:1 לקבל חיסונים בלוח זמנים של 3+0, 3+1 או 2+0 (קבוצת ביקורת אשר המשתתפים בה קיבלו חיסון בגילאי 12 ו-18 חודשים). משטח נאזופרינגיאלי ואורופרינגיאלי נלקח בכלל הביקורים במסגרת המחקר. ריכוזי IgG ספציפיים לסרוטיפ בסרום ופעילות אופסונית נמדדו בחודשים 2, 7, 13 ו-19.
בסך הכול, הוכללו במחקר 544 ילדים (178 בקבוצת ה-3+1, 178 בקבוצת ה-3+0 ו-188 בקבוצת ה-2+0). החוקרים מצאו כי לאחר פריימינג (שבעה חודשים), ריכוזי הנוגדנים היו דומים בשתי הקבוצות פרט לסרוטיפ 18C (גבוה יותר בקבוצת ה-3+0). לאחר מתן מנת דחף (ב-13 ו-19 חודשים), רמות ELISA ואופסוניזציה היו גבוהות באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת ה-3+1 מאשר בקבוצת ה-3+0. תרביות נאזו ואורופרינגאליות היו חיוביות ל-Streptococcus pneumoniae ב-2,673 ביקורים (54.3%). שיעורי רכישת החיידק (סרוטיפים שנגדם החיסון מכוון וכאלה שלא) היו דומים בקבוצת ה-3+1 ובקבוצת ה-3+0 בחודשים 7-30 ובקבוצת ה-0+2 בחודשים 19-30.
מסקנת החוקרים היא כי מנת דחף לאחר שלוש מנות פריימינג מעלה באופן מובהק סטטיסטית ריכוזי IgG אך לא מפחיתה שיעור נשאות. ממצאים אלו מרמזים כי נשאות פנאומוקוקולית אינה בהכרח תלוייה בריכוזי IgG.
מקור:
Dagan, R. et al. (2018) Vaccine. 36(20), 2774
https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0264410X18304766#!