השמנת יתר

הקשר בין תסמונת השחלה הפוליצסטית והשמנה בטנית

החוקרים מצאו כי השמנה בטנית והיפראנדרוגניזם תורמים לדיסליפידמיה ומאפיינים מטבוליים נוספים של תסמונת השחלה הפוליציסטית ומשפיעים לרעה על הבריאות ארוכת הטווח של נשים הסובלות מתסמונת זו

תסמונת השחלה הפוליציסטית (PCOS) הינה הפרעת פוריות נפוצה הקשורה בכשלים מטבוליים ובכלל זה השמנת יתר, עמידות לאינסולין וסוכרת. החוקרים בחנו האם שינויים בפרופיל המטבולי של נשים עם PCOS מונעים על ידי נטייה מוגברת להשמנה או על ידי מאפיינים ספציפיים ל-PCOS הקשורים ברמות טסטוסטרון גבוהות.

במחקר השתתפו 145 נשים עם PCOS ו-687 מקרי ביקורת אשר היוו חלק מעוקבת אוכלוסייה מבוססת לידה (n=3127). המשתתפות היו בנות 31 שנים בעת בדיקתן. האנליזות העיקריות במחקר תוקננו להיקף מותניים (WC) כמדידה המשקפת השמנה מרכזית. ריכוזי מטבוליטים הושוו בין נשים עם PCOS למקרי ביקורת בתוך ריבוד מוגדר מראש של WC. עבור כל רובד בוצעה אנליזת קשרי מטבולומים נוספת עם רמות טסטוסטרון בנפרד עבור נשים עם PCOS ונשים אשר שימשו כקבוצת ביקורת.

החוקרים מצאו כי בנשים PCOS ישנם יותר פרופילים מטבוליים שליליים מאשר במקרי ביקורת. ארבעה שברי ליפידים בתת-קבוצות שונות של VLDL נמצאו כקשורים עם PCOS לאחר תקנון ל-WC ותיקון לריבוי מבחנים (p<0.002). באנליזה מרובדת של נשים עם PCOS והיקף מותניים גדול (שווה או גדול מ-98 סנטימטר) נצפו רמות HDL,יApo A1 ואלבומין נמוכות באופן מובהק סטטיסטית לעומת מקרי הביקורת. רמות טסטוסטרון נמצאו כקשורות באופן מובהק סטטיסטית עם רמות VLDL וליפידים בסרום במקרים עם WC גדול אך לא עם מקרי ביקורת. רמות הטסטוסטרון הגבוהות יותר, בתקנון ל-WC, נמצאו כקשורות ביחס הפוך עם רמות אינסולין ו-HOMA IR בנשים עם PCOS אך לא במקרי הביקורת.

מסקנת החוקרים היא כי הן השמנה בטנית והן היפראנדרגוניזם תומכים בדיסליפידמיה וההפרעות המטבוליות האחרות האופייניות ל-PCOS. ממצאים אלו הינם בעלי השפעה ארוכת טווח שלילית על בריאות נשים עם PCOS.

מקור:

Couto Alves, A. et al. (2017) International Journal of Obesity. 41, 1331/

נושאים קשורים:  השמנת יתר,  VLDL,  אינסולין,  מחקרים,  תסמונת השחלה הפוליציסטית
תגובות