(תוקן 11:36)
מחקר הסוכרת בחיילים משוחררים (Veterans Affairs Diabetes Trial) הראה, כי טיפול להורדה אינטנסיבית של רמות הסוכר, בהשוואה לטיפול רגיל בסוכרת, לא הוריד את שיעור האירועים הקרדיווסקולריים הרציניים בקרב 1,791 חיילים משוחרים, אחריהם בוצע מעקב בזמן חציון של 5.6 שנים.
עוד בעניין דומה
- תמותה ותוצאות נוירולוגיות בזקנים שעברו דום לב מחוץ לביה"ח וטופלו בטמפרטורת יעד
- אין הבדל מובהק בסיכון לאשפוז בשל החמרת אי-ספיקת לב בחולי סוכרת המטופלים בוילדגליפטין וסובלים מאי-ספיקה סיסטולית כרונית: מחקר ה-VIVIDD
- אינדקס סכרור ההמוגלובין זיהה אוכלוסיות שיכולות להיפגע ולהרוויח מטיפול אינטנסיבי במחקר ACCORD
מטרת הפרסום הזה היא לדווח על התוצאות ממעקב ארוך הטווח שבוצע אחר מטופלים אלו.
לאחר סיומו של המחקר הקליני, החוקרים עקבו אחר המשתתפים וזיהו פרוצדורות, אשפוזים ומקרי מוות על ידי שימוש בנתונים ממאגר מידע מרכזי (המעקב בוצע אחר כל המשתתפים במחקר, כאשר בפועל מידע נאסף על 92.4% מהמשתתפים). רוב המשתתפים במחקר הסכימו לאיסוף נתונים נוסף על ידי סקר שנתי וסקירה תקופתית של רישומיהם (קבוצת הסקר, מעקב אחר 77.7% מהמשתתפים).
התוצאה העיקרית שנבדקה היתה הזמן עד לאירוע הקרדיווסקולרי הרציני הראשון (התקף לב, שבץ, הופעה חדשה או החמרה של אי-ספיקה לבבית, קטיעה בשל נמק איסכמי, או מוות מסיבה קרדיווסקולרית). תוצאות משניות שנבדקו כללו תמותה קרדיווסקולרית ותמותה כוללת.
ההבדל ברמת ההמוגלובין המסוכרר בין הקבוצה שקיבלה טיפול אינטנסיבי לבין הקבוצה שקיבלה טיפול סטנדרטי היה בממוצע 1.5 נקודות אחוז, במהלך המחקר (רמות החציון: 6.9% לעומת 8.4%), וירדה ל-0.2 עד 0.3 נקודות אחוז שלוש שנים לאחר תום המחקר.
בתקופת מעקב עם זמן חציון של 9.6 שנים, הקבוצה שקיבלה טיפול אינטנסיבי הייתה בעלת סיכון נמוך באופן מובהק לתוצאה העיקרית (אירוע קרדיווסקולרי חמור), לעומת הקבוצה שקיבלה טיפול סטנדרטי (יחס סיכונים (HRי): 0.83, רווח סמך 95%: 0.99-0.70, p=0.04), עם ירידה מוחלטת בסיכון של 8.6 אירועים קרדיווסקולריים חמורים ל-1,000 שנות אדם.
עם זאת, לא נצפתה ירידה בסיכון לתמותה קרדיווסקולרית (יחס סיכונים: 0.88, רווח סמך 95%: 1.20-0.64, p=0.42). כמו כן, לא נצפתה ירידה בתמותה הכללית (יחס סיכונים בקבוצת הטיפול האינטנסיבי: 1.05, רווח סמך 95%: 1.25-0.89, p=0.54 ; בתקופת מעקב עם זמן חציון של 11.8 שנים)
החוקרים מסכמים, כי לאחר כמעט 10 שנות מעקב במטופלים עם סוכרת סוג 2, שחולקו באופן אקראי לבקרה אינטנסיבית של רמות הסוכר למשך 5.6 שנים, התרחשו 8.6 פחות אירועים קרדיווסקולריים חמורים ל-1,000 שנות-אדם, לעומת קבוצת המטופלים שקיבלו טיפול סטנדרטי. עם זאת, החוקרים מוסיפים, לא נצפה שיפור בשרידות הכללית של המטופלים.