מגזין

בית ספר לרפואה 2.0

מודל לימודי הרפואה בארה"ב ובקנדה, שלא עבר שינוי משמעותי מאז שעוצב בתחילת המאה, עובר בימים אלה שינוי מן היסוד; ביקור בכיתות בהן לומדים רופאי העתיד כיצד לתקשר אחד עם השני, ולאמץ שינויים

לימודי רפואה (צילום: אילוסטרציה)

מודל בתי הספר לרפואה בארה"ב ובקנדה, שעוצב לפני יותר ממאה שנה על ידי המחנך היהודי ממוצא גרמני אברהם פלקסנר, הולך ומשתנה בימים אלה מן היסוד; כך כותבת ג'ולי רובנר, במאמר שפורסם בשבוע שעבר באתר MedCity news.

הרפואה, כך היא כותבת, עברה שינויים רבים מאד במאה השנים האחרונות, אבל לימודי הרפואה ואימון הסטודנטים לרפואה – כמעט שלא. כעת מתעצב מודל הכשרה חדש, שכבר זכה לכינוי "בית הספר לרפואה 2.0".

תהליך השינוי מואץ בעקבות הצורך לספק סוגים שונים של חינוך לסוגים שונים של רופאים, בהתאם למקצועות הספציפיים שבהם יתמחו. לדבריה, בתי הספר לרפואה ברחבי ארה"ב נאלצים עתה "לקרוע לחתיכות את ספרי הלימוד ולהתחיל הכול מהתחלה".

"בתי הספר לרפואה בארה"ב נאלצים לקרוע לחתיכות את ספרי הלימוד ולהתחיל הכול מהתחלה"

נכון להיום, רוב בתי הספר לרפואה עדיין מתנהלים לפי המודל החלוצי שיצר בתחילת המאה הקודמת המחנך אברהם פלקסנר (1959-1866), בן למשפחה יהודית שהיגרה מגרמניה. פלקסנר עצמו היה בוגר "ג'ונס הופקינס", ייסד את המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פרינסטון ולימד באוניברסיטאות נוספות בארה"ב. המכון משך אליו אנשי מדע יהודים מאירופה לפני ובעת מלחמת העולם השנייה, וביניהם גם אלברט איינשטיין.

לפני הרפורמה שיזם, רוב הרופאים לא היו מוכנים מבחינת הכשרתם לאמץ שינויים והתקדמויות ברפואה משום שלא הוכנו לכך בתקופת לימודיהם. תופעה זו הסתמנה כבר 20 שנה לפני שפקלסנר חיבר ב-1910 את הדו"ח המשפיע שלו, שחולל מהפכה בלימודי הרפואה, ובין הגופים שהכירו בבעיה היו ההתאחדות הרפואית האמריקנית (AMA) וכן התאחדות הקולג'ים לרפואה בארה"ב.

פלקסנר פקד מדצמבר 1908 ועד אפריל 1910 לצורך כתיבת הדו"ח 155 בתי ספר לרפואה ברחבי ארה"ב וקנדה. הדו"ח הציג מודל וקונספט של לימוד, והמלצות כיצד חינוך רפואי מודרני צריך להיראות. כעבור עשור, מספרם של בתי הספר לרפואה דווקא ירד מ-133 ל-85.

במדינות השונות בארה"ב נשללו רישיונות של בתי ספר על ידי הגופים הרגולטורים המקומיים, משום שהתברר עד כמה ירודה רמת הלימודים בהם. כל אלו שנותרו, חויבו לעמוד בדרישות-סף גבוהות יותר, ותקופות הלימוד התארכו.

סגן דיקן לחינוך סטודנטים לרפואה באוניברסיטת מישיגן, ראג' מנגרולקר, אמר למחברת המאמר רובנר: "פלקסנר עשה דברים גדולים רבים, אבל מאז למדנו רבות ואנחנו כעת מוכנים לאמץ מודל חדש".

"פלקסנר עשה דברים גדולים רבים, אבל מאז למדנו רבות ואנחנו כעת מוכנים לאמץ מודל חדש"

ואמנם, בית הספר לרפואה באוניברסיטת מישיגן הוא אחד מבתי ספר רבים שנמצאים עתה בעיצומו של שינוי מקיף בתוכנית הלימודים. למשל: קבוצות של סטודנטים שנה שניה אינן לומדות רק אנטומיה או ביוכימיה או כל תחום מדעי מסורתי – אלא גם משכללות את מיומנויות התקשורת שלהם.

רובנר תיארה את המתרחש בכיתה בה נכחה: בתרגיל ראשון הסטודנטים עובדים בזוגות ומנהלים משא ומתן על מחיר השימוש במכונית BMW. לאחר מכן, הם עוברים לדיון מי אמור לקבל קרדיט על מאמר מקורי בכתב עת רפואי.

לדבריה, לרבים אולי יראה מוזר על מה הסטודנטים לרפואה מבזבזים את שעות הלימוד הכיתתי שלהם, אבל ארין מק'קין, הרופאה המנתחת המלמדת את הכיתה, הסבירה כי מדובר בנושא רציני ביותר עבור סטודנטים שיצטרכו לדעת לתקשר עם עמיתים ועם חולים בנושאים של חיים ומוות במהלך הקריירה שלהם.

ד"ר מק'קין עצמה למדה את החשיבות של גישה זו מניסיונה האישי. "כיום התקשורת הרבה יותר חשובה מאי פעם. אנחנו מלמדים אנשים כיצד להתנהל נכון בצוות, כיצד לתקשר עם עמיתים וקולגות וכיצד לתקשר עם הציבור הכללי בנוגע לטיפול הרפואי".

זהו רק נושא אחד מתוך רבים בהם מתחוללים עתה שינויים.

המודל של פלקסנר מוכר בשם "שתיים פלוס שתיים" (Two plus two) - הסטודנטים מבלים את שתי שנות הלימוד הראשונות בכתה בשינון ובזכירת עובדות ובשתי השנים הבאות הם "הולכים כצל" אחרי רופאים בבתי חולים ומרפאות. בשעתו, כאשר מתכונת זאת נבנתה, היא היתה שינוי ענק לעומת הדרך שבה לימדו רופאים במאה ה-19.

כיום מודל ה"שתיים פלוס שתיים" לא עובד. יש יותר מדי מדע ברפואה עבור מי שלומד שנתיים ואת רוב המידע ניתן לקבל במהירות תוך גישה למקורות דרך הטלפון החכם או מחשב הטבלט. במקביל, הרפואה איננה עקבית ומשתנה כל הזמן.

מה שבית הספר לרפואה במישיגן ובתי ספר רבים אחרים בארה"ב מנסים לעשות, כתבה רובנר, הוא להכין את הרופאים-לעתיד להיות מוכנים לשינויים הבלתי נמנעים שהם רואים ויראו לאורך כל חייהם המקצועיים. "אסור לנו אפילו לנסות לנבא מה יקרה", הוסיף ד"ר מנגרולקר, "או כיצד תיראה מערכת הבריאות והרפואה בעתיד. אבל יש צורך לתת לסטודנטים כלים לאמץ אותם, להתגמש, לדעת לפתור בעיות ולהתקדם".

שינוי גדול אחד שכבר נראה בבתי ספר רבים הוא התמקדות בלימוד הסטודנט לא רק כיצד לטפל בחולים אלא להבין כיצד מערכת הבריאות כולה עובדת.

"יש צורך לתת לסטודנטים כלים לאמץ שינויים, להתגמש, לדעת לפתור בעיות ולהתקדם"

סגנית נשיא ה-AMAי(American Medical Association), ד"ר סוזן סקוצ'לק, הממונה מטעם הארגון על מימון שינויים במודל תכנית הלימודים ב-11 בתי ספר לרפואה ברחבי ארה"ב, מסרה כי "למיקוד החדש יש ערך מוסף: מורי הפקולטות וחברי סגל ההוראה לומדים יחד עם הסטודנטים על כמה מהאבסורדים של מערכת הבריאות של ימינו".

לדבריה, "רק כאשר הם מדריכים סטודנטים דרך מבוכי המערכת, מגלים הרופאים הבכירים למשל את בעיית לוחות הזמנים של בתי החולים בכל הנוגע לבדיקות MRI. כמה מהחולים שלי הוזמנו לשעה 3 לפנות בוקר", היא סיפרה למחברת הכתבה.

בכיתת לימוד אחרת, בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, מספרת רובנר בכתבתה, ראתה כיצד כמה קבוצות של סטודנטים התאמנו בעבודת צוות משותפת לשם מציאת פתרון לבעיה גנטית שניתנה להם על ידי המרצים.

זהו חלק נוסף מהשינוי במודל החדש, כתבה, להבטיח שהדור הבא של הרופאים יהיה מוכן לעבוד כחלק מצוות במקום כמנהיגים ללא עוררין, או תחת מנהיגים כאלה.

נושאים קשורים:  מגזין,  לימודי רפואה,  אברהם פלקסנר,  ארה"ב,  חינוך
תגובות