יישום שיטת ניהול ידועה ומבוססת סייעה לרופאים לקצץ בשעות עבודה הדרושות לשחרור מטופלים ממחלקות ילדים, ללא השפעה על שיעורי הקבלה החוזרת לבית החולים; כך מצאו חוקרים מבית החולים לילדים Penn State Hershey Children's Hospital .
עוד בעניין דומה
לדברי החוקרים, גישה זה יכולה לסייע לבתי חולים לפנות יותר מיטות אשפוז למטופלים חדשים, להוריד את הצפיפות בחדרי המיון ולהפחית אובדן הפניות, ללא צורך בהשקעה כספית.
רוב בתי החולים מצוידים במספר מוגבל וידוע מראש של מיטות אשפוז. כאשר יש חריגה ממכסה זו, החולים המאושפזים נאלצים לשהות במיון וכתוצאה מכך טיפול עלול להידחות ומטופלים עלולים להיות מופנים לבתי חולים אחרים שיכולים לקבלם.
100% מהרופאים שהשתתפו במחקר המליצו על המשך שימוש במודל
ברמה הלאומית, מגבלות אלו יוצרות צפיפות יתר ובעיות בטיחות בקרב בתי החולים, ובפרט בחדרי המיון. צמצום הזמן הדרוש לשחרור מטופלים מאושפזים יכול לסייע בפתרון בעיה זו ללא פגיעה באיכות הטיפול.
בכדי לחקור כיצד ניתן לשחרר מטופלים בצורה יעילה יותר, פרופ' מיכאל בק, פרופ' חבר לרפואת ילדים ב-Penn State College of Medicine ובבית החולים המסונף לו, פנה לשיטת ניהול הנמצאת בשימוש נרחב בתחומי תעשייה - Lean Six Sigma.
מודל ה-LSS נועד לשפר את היעילות של בתי החולים ולצמצם בזבוז משאבים. LSS מתוכנן בכדי לצמצם עיכובים, פגמים וכשלים, ובכך לצמצם אובדן זמן. שינויים על פי מודל זה יושמו בבית החולים בכדי לצמצם עיכוב בשחרור מטופלים ממחלקות הילדים.
ברוב בתי החולים האוניברסיטאים, צוותים רפואיים בראשות רופא בכיר עושים ביקור במחלקה. בהתחשב בכמות המטופלים, רופא בכיר יכול להגיע לביקור של 15 מטופלים ביום אחד. כאשר ביקור אורך כ-180 דקות, כל מטופל מקבל רק 10-11 דקות. מודל קיים זה דוחק ברופאים, מגביל את כמות הזמן שלהם עם המטופלים ולבסוף מעכב את שחרור המטופלים בתום הטיפול.
במחקר הנוכחי יצרו החוקרים צוות רפואי נוסף, ובכך למעשה ישנם שני צוותים מתפקדים אשר מחלקים ביניהם את העבודה בצורה שווה. כמו כן, נעשה שימוש ברשימת מטלות בכדי להשלים את המשימות טרם השחרור ביתר יעילות. פן נוסף של המודל הוא יצירה של מפגש ערב של הרופאים, בו עובר הצוות על תיקי המטופלים ומזהה עיכובים לשחרור.
ב-6 חודשי המחקר, מודל ה-LSS האיץ שחרורים בקבוצת ההתערבות בהשוואה לקבוצת ביקורת היסטורית. ההתערבות אפשרה שחרורים ב-10:45, בהשוואה ל 14:05 – הבדל של כ-200 דקות. הזמן החציוני לשחרור היה 93 דקות מוקדם יותר בקבוצת ההתערבות.
לדברי החוקר הראשי, "הצלחנו לצמצם אובדן זמן של כשעה וחצי גם במהלך החודשים העמוסים של השנה. שיחררנו 45% יותר מטופלים ביום, מהר יותר מאשר בקבוצת הביקורת וללא הארכת משך האשפוז, או עלייה בשיעור האשפוזים החוזרים בימים 7,14, או 30".
בית החולים לילדים איבד רק הפנייה אחת במהלך המחקר, בהשוואה ל-20 באותם 6 חודשים של שנה קודמת. האפקט הכלכלי הוערך ב 275,000-412,000 דולר. זמן השהות של המטופלים במיון בהמתנה למיטת אשפוז צומצם ב-22%.
עם הירידה בעיכוב לשחרור, שביעות הרצון של המטופלים גברה. לפי הסקרים, 75% מהמטופלים דיווחו לאחר מכן כי ימליצו לאחרים על בית החולים, בהשוואה ל-53% טרם המחקר. גם שביעות הרצון בקרב הרופאים עלתה ו-100% מהרופאים שהשתתפו במחקר המליצו על המשך שימוש במודל.
המחקר יועד להדגים שיטה לייעול העבודה והטיפול בילדים בזמן אשפוזם ובכך לקצר את משך האשפוז, לשפר שביעות רצון הן של המטופלים והן של הרופאים, ולחסוך בכסף.
המצב בישראל
מערכת הבריאות בארץ סובלת מתחלואות דומות ולכן יישום מודל זה בבתי החולים בארץ יכול להיות מועיל. עם זאת, כמה מגבלות טמונות במחקר זה.
ראשית, לא ברור מהמאמר אם הצוות הנוסף שעבר בין החולים הוא חלק מצוות רופאי הבוקר או צוות נוסף - סוגיה חשובה בהתחשב בכמות הקטנה יחסית של תקנים של רופאים שמשרד הבריאות מקצה לבתי החולים.
שנית, ביקור הערב של הרופאים אכן יעיל, רק שבמחלקות הילדים בארץ מי שנמצא במחלקה בין השעות 16:00 ל-8:00 למחרת בבוקר הוא רופא תורן יחיד ובזמן התורנות מטרתו היא לטפל בחולים לא יציבים במחלקה ולקבל ילדים מהמיון להערכה ולטיפול ראשוני. אין לו הפנאי והיכולת להתעסק עם שחרורים של ילדים מאושפזים.
למרות כל האמור לעיל, יש מקום ליישום מודלים של התייעלות בעבודה הרפואית בבתי החולים בישראל בכדי לשפר את הטיפול, לקצר את משך האשפוזים ולהוריד את העומס על חדרי המיון, ללא הזדקקות להגדלת התקציב המוגבל גם כך.