התזמון המיטבי של תהליך השיקום לאחר תיקון ניתוחי של קרע בשרירים מסובבי הכתף (rotator-cuff) אינו ברור. סקירה מערכתית חדשה, שהתפרסמה לאחרונה באתר כתב העת The American Journal of Sports Medicine, ביקשה לבחון את הראיות להשפעת תזמון הנעה פסיבית (passive range of motion) על שיעור קרע חוזר לאחר הניתוח.
עוד בעניין דומה
בסקירה נכללו 28 מחקרים עם 1,729 קרעים סה"כ, שבחנו את השפעת הנעה פסיבית מוקדמת (בתוך שבוע מהניתוח) או מאוחרת (3-6 שבועות לאחר הניתוח) על שיעורי הקרע החוזר שפורסמו בשנים 2003-2014.
בהגבלת ההשוואה למחקרים מרמת ראיות 1, לא נמצא הבדל מובהק בשיעור הקרע החוזר בין הנעה מוקדמת למאוחרת (13.7% לעומת 10.5%, בהתאמה; P=0.36; סיכון יחסי [relative riskי, RRי]: 1.30; רווח בר-סמך של 95%: 0.74-2.30).
הרחבת ההשוואה למחקרים מרמת ראיות 1-4 הדגימה סיכון נמוך יותר לקרע חוזר בעקבות הנעה מוקדמת עבור קרעים ≤3 ס"מ שתוקנו בשיטה עבר-גרמית (transosseous) עם עיגון חד-שורתי (single-row anchorי) (18.7% לעומת 28.2%; P=0.02; 0.66; 0.47-0.95).
עבור קרעים בני למעלה מ-5 ס"מ, נמצא סיכון מוגבר לקרע דווקא בעקבות הנעה מוקדמת בקרעים שתוקנו בשיטת עיגון שורה כפולה (double-row anchorי) (56.4% לעומת 20%; P+0.002; 2.82; 1.31-6.07) וכן עבור כלל שיטות התיקון במשולב (52.2% לעומת 22.6%; P=0.01; 2.31;1.16-4.61).
בפילוח נוסף של הקרעים לפי גודלם לא נמצאו הבדלים מובהקים בהתייחס לקרעים בגודל 3 ס"מ.
למרות שחסרות ראיות לגבי השפעת תזמון הנעה פסיבית על תוצאות תיקון קרעי מסובבי הכתף מדגישים החוקרים, כי ממצאי המחקר מרמזים להשפעת גודל הקרע על קשר זה.