מחקר רטרוספקטיבי, שנועד לבחון את היעילות של מסלול הדמייתי נטול קרינה, נערך במחלקה לרפואה דחופה ילדים בבית חולים בניו-יורק.
עוד בעניין דומה
במשך שנתיים (עד אוקטובר 2010), היתה בדיקת CT, הכוללת חומר ניגוד בהזרקה ובליעה, הבדיקה הנבחרת במחלקה כאשר היה חשד לאפנדיציטיס בילדים (מתחת לגיל 18). הבדיקה הוגדרה כקבוצה A. לאחר מכן, למשך שנתיים, מסלול ההדמיה הנבחר היה שימוש באולטראסאונד, ולאחריו MRI בילדים מעל גיל 5, אם האולטראסאונד לא היה חד משמעי. קבוצה זו הוגדרה כקבוצה B.
מתוך 662 ילדים (גיל ממוצע 12 שנים), 265 ילדים השתייכו לקבוצה A ו-397 לקבוצה B. שיעור האפנדקטומיות השליליות (בדיקת הדמיה חיובית כוזבת) היה זהה בשתי הקבוצות (2.5% לקבוצה Aי, 1.4% לקבוצה B). לא היו מקרי אפנדיציטיס שהתפספסו (הדמיה שלילית כוזבת) באף אחת מהקבוצות, אם כי 11% מהילדים שהיו בעלי בדיקת הדמיה שלילית אבדו למעקב.
בקרב ילדים עם בדיקה חיובית, לא היה הבדל בין הקבוצות בנוגע למשך הזמן עד לתחילת מתן אנטיביוטיקה או עד לביצוע הניתוח. שיעור הפרפורציות היה זהה בשתי הקבוצות. משך האשפוז גם כן.
החוקרים מסכמים, על סמך מחקר רטרוספקטיבי זה, כי מסלול הדמיה נטול קרינה שכולל בדיקת אולטראסאונד כבדיקת הבחירה ולאחריה MRI במקרה הצורך, אינו נופל מבדיקת CT על מנת לאבחן אפנדיציטיס בילדים.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט