חוקרים ממכון הסרטן דנה-פאבר בבוסטון הודיעו בתחילת השבוע, כי גילו את סיבת הקשר שבין תסמונת דאון ללוקמיה לימפוציטית חריפה (Acute lymphoblastic leukemia, ALL). למרות שהרופאים ידעו מכבר כי לחולים בעלי תסמונת דאון יש סיכון מוגבר לפתח ALL עוד בשלב הילדות, לא היה ביכולתם להסביר מדוע. צוות המחקר סיפק עתה לראשונה את הסיבה לקשר זה.
עוד בעניין דומה
על המחקר דווח במהדורה המקוונת של כתב העת Nature Genetics. החוקרים השתמשו לצורך המחקר במודל עכבר, ועקבו אחר שרשרת אירועים גנטיים הקשורים בליקוי כרומוזומלי בתסמונת דאון שגורמת להרס התאים כפי שהיא מתבטאת במחלת ALL.
מחבר המחקר, ד"ר אנדרו ליין, מהיחידה לניאופלזיה המטולוגית ב"דאנה פאבר", ציין כי במשך 80 שנה לא היה ברור מדוע ילדים עם תסמונת דאון מצויים בסיכון גבוה עד כדי פי 20 לפתח ALL.
בניסוי נוצרו עכברים עם העתק נוסף של 31 גנים בכרומוזום 21 האנושי – מצב שבעטיו מופיעה תסמונת דאון. במיוחד עקבו החוקרים אחר המצב השכיח ביותר של אותה לוקמיה הידועה בשם B-ALL שבו הגוף מיצר עודף ניכר של תאי B בוסריים (לא בשלים). זהו סוג של תאי דם לבנים שבמצב נורמאלי נלחמים בדלקות.
במחקר התגלה, שאצל העכברים עם תסמונת דאון נוצרה כמות גדולה, לא נורמלית וחסרת בקרה של תאי B. בסריקה שיועדה למצוא "חתימה מולקולארית" התגלה דפוס הפעולה ברמת הגנים והחלבונים שהביא לכך. בתאים הלא-נורמאליים הוברר, כי החלבון PRC2 איננו מתפקד. עקב חסרונו הואץ תהליך ההתחלקות של תאי B ועלתה תפוצתם עוד בטרם הגיעו לבגרות המלאה הנדרשת כדי שיתפקדו.
התגלית אושרה בהמשך המחקר, כשנבדקו תאי B והשתקת פעילות PRC2 גם באנשים עם תסמונת דאון. הגן העודף HMGN1 שהם נושאים ופעילותו שהושתקה גרמו לתאים לחדול בתהליך ההתבגרות שלהם ולמות. מסקנת החוקרים: HMGN1 חשוב להפעלת PRC2.
בקרב בעלי תסמונת דאון קיים סיכון מוגבר למגוון רחב של בעיות בריאות נוספות, ובכלל זה פגמים בלב, בעיות במערכת הנשימה, קשיי שמיעה ומצבים אחרים הקשורים בבלוטת התריס.