מטרת המחקר הייתה לקבוע אם טיפול בפרופרנולול הינו בטוח, אפקטיבי וטוב יותר מקורטיקוסטרואידים במתן פומי לטיפול בהמנגיומות ילדים (IHs). הניסוי נערך במתכונת של סקירת נתונים רטרוספקטיבית רב-מרכזית.
עוד בעניין דומה
אחוז היעלמות ההמנגיומה כומת על-ידי צילום גלובלי סדרתי מתועד ובדיקות קליניות (אורך, גובה ועובי) להפרדת החולים לשתי קבוצות: חולים בעלי היעלמות של 75% או יותר וחולים בעלי היעלמות של פחות מ-75%. משך הטיפול הממוצע היה 7.9 חודשים עבור פרופרנולול ו-5.2 חודשים עבור קורטיקוסטרואידים במתן פומי.
56 מתוך 68 החולים (82%) שקיבלו פרופרנולול השיגו היעלמות של 75% או יותר לעומת 12 מתוך 42 חולים (29%) שקיבלו קורטיקוסטרואידים במתן פומי (P <0 .01). תופעות הלוואי היו מינימליות בקבוצת הפרופרנולול: בחולה אחד זוהתה היפוגליקמיה וב-2 חולים נראתה פריחה לא ספציפית בעור שלא הייתה קשורה לטיפול בפרופרנולול.
כל 42 החולים בקבוצת הקוסטיקוסטרואידים חוו תופעת לוואי אחת או יותר (P <0 .01). הישנות המחלה אחרי הפסקת הטיפול בפרופרנולול קרתה ב-2 מתוך 68 חולים, אך 2 החולים הגיבו לטיפול בפרופרנולול עם ההתחלה המחודשת של הטיפול. הפניות ניתוחיות לאחר הטיפול נדרשו ב-8 חולים (12%) בקבוצת הפרופרנולול ו-12 חולים (29%) בקבוצת הקורטיקוסטרואידים במתן פומי (P < 0.01).
החוקרים הסיקו כי טיפול בפרופרנולול היה יעיל יותר קלינית ובעל יחס עלות-תועלת טוב יותר מקורטיקוסטרואידים במתן פומי לטיפול ב-IHs. טיפול זה אף הביא לפחות התערבויות ניתוחיות והראה סבילות טובה יותר עם תופעות לוואי מינימליות בהשוואה לקורטיקוסטרואידים במתן פומי. לפיכך פרופרנולול צריך להיחשב כתרופת קו-ראשון בשל בטיחותו ויעילותו בטיפול ב-IHs.
מקור: