דעות

יום בחיי גינקולוגית מומחית

כולם יודעים שכדי שאהיה בגן במסיבת חנוכה, במסיבת סיום או באסיפת הורים צריך להודיע לי לפחות חודש וחצי מראש, לפני שלוח התורנויות החודשי מתפרסם. אחר כך אי אפשר להזיז. לוח הזמנים של שר האוצר יותר גמיש

השעה 22:35 ולילה ארוך לפניי (רופאה מומחית כבר 6 שנים ועדיין עושה תורנויות). עמליה המיילדת קוראת לי ומודיעה שהמוניטור של רותי, היולדת בחדר 8 לא נראה טוב. אני מעיפה מבט במוניטור ומחליטה להעביר את רותי לניתוח קיסרי דחוף. תוך פחות מ-5 דקות הניתוח מתחיל. עיכוב באבחנה, בהחלטה או בביצוע עלול להוביל למותו של העובר. האווירה בחדר הניתוח לחוצה. האם פעלנו בזמן? האם נצליח לחלץ את העובר בריא ושלם?

הטלפון מצלצל בכיסי, צלצול מיוחד של הבית כדי שאדע מתי אני חייבת לענות. אני מבקשת מהאחות לענות. היא עונה ואני שומעת את קולו של איתמר. האחות אומרת שאמא בניתוח ולא יכולה לדבר. איתמר אומר לה שתשאל את אמא איפה יש חולצה לבנה לבית הספר, כי לאבא אין מושג. לך תסביר לילד שאמא מצילה חיים עכשיו.

בקורות החיים שלי אני אמא במשרה מלאה ורופאה במשרה מלאה. בייסורי המצפון שלי, אני אמא ורופאה במשרה חלקית. מרגישה שאני אף פעם לא מספיק עם הילדים ואף פעם לא מספיקה להתעדכן בחידושים האחרונים בתחומי. כשהתחלתי את ההתמחות לפני 13 שנים - אמא לשתי בנות קטנות, והבנות התחילו לקרוא לאבא בלילות - ייסורי המצפון שלי היו בשיא. אף אחד לא אמר לי כשהתחלתי את ההתמחות, שכדי לצלוח אותה בשלום חייבים להצטייד בבעל ובמשפחה תומכת.

קצת מספרים - לימודי הרפואה נמשכים 7 שנים. התמחות בגינקולוגיה נמשכת 6 שנים. מתמחה בגינקולוגיה עושה לפחות 8 תורנויות בחודש. 8 פעמים בחודש יצאתי בבוקר מהבית וחזרתי למחרת בצהריים כדי לנוח. המספר 8 מטעה: 8 תורנויות בחודש זה 24 ימים בחודש. ערב לפני אמא צריכה לישון מוקדם, כי מחר היא תורנית, ומי שהמציא את התורנות לא חשב על זה שיש ילד חולה או תינוק שמתעורר בלילה.

למחרת התורנות, אמא עייפה. בשני סופי שבוע אמא לא נמצאת בארוחה בליל שבת או בשבת. "אמא שלי לא יכולה לקחת אותנו לבריכה, היא תורנית", "אמא לא יכולה לאסוף אותנו מחוג ציור, היא אחרי תורנות". משפטים שליוו אותי במשך כל ההתמחות וצובטים את הלב.

חיים לחוצים ומטורפים

כולם יודעים שכדי שאהיה בגן במסיבת חנוכה, במסיבת סיום או באסיפת הורים צריך להודיע לי לפחות חודש וחצי מראש, לפני שלוח התורנויות החודשי מתפרסם. אחר כך אי אפשר להזיז. לוח הזמנים של שר האוצר יותר גמיש.

על המספרים בתלוש המשכורת אני לא רוצה לדבר. זה מעליב. המטפלות של הילדים שלי הרוויחו תמיד יותר ממני לשעת עבודה. והנה, רק בישראל - כאשר סיימתי את ההתמחות ועברתי למעמד של רופאה מומחית, המשכורת שלי ירדה. אבל לפחות הסיפוק להיות גינקולוגית אדיר, סיפוק מיידי ויומיומי. זה הדבר היחידי שיכול להצדיק ולקיים חיים כל כך לחוצים ומטורפים.

כבר חודשיים מנהלים הרופאים מאבק להצלת הרפואה הציבורית. מי שמבקר בבתי החולים ובמרפאות קופת חולים - מבין עד כמה אנו צודקים. מחלקות האשפוז כורעות תחת העומס; חולים שוכבים במסדרון ללא פרטיות וללא תשתיות מספיקות לטיפול; יש מחסור חמור ברופאים - תקני הרופאים נקבעו בשנות ה-70 של המאה שעברה וגם אלה אינם מאוישים. מחסור זה פוגע ברופאים ובמטופלים כאחד. המאבק שלי ושל חבריי מתקיים כדי שנוכל להעניק טיפול איכותי, ולמען מערכת הבריאות הציבורית.

09:00 בבוקר, אחרי לילה לבן, אני בדרך הביתה. יש כמה סידורים שאני חייבת להספיק: לרשום לקייטנה, לעבור בסופר, כי הבית ריק. שוב לא הערתי את הילדים ולא לקחתי אותם לבית ספר, אבל לפחות התינוק של רותי מחדר 8 בריא ושלם.

נושאים קשורים:  דעות,  מחסור ברופאים,  שביתת הרופאים
תגובות
 
קרן
17.06.2011, 19:37

המעשים מדברים יותר מכל המילים של הרופאים והציבור התומך בהם.
המעשים , אפשר לטעון , אינם תלויים בפיצוי כספי כי המשמעות של עשיה רפואית נגלית לעין הרבה לפני שהמשכורת החודשית מתקבלת. וכמו שאנחנו שומעים , לגבי מומחים רבים , רבים מאד , אין קשר בין גודל האחריות והתפתחות מקצועית לבין השכר!

יחד עם זאת למשרד האוצר אחריות ישירה לפיתוחם של שירותים חיוניים. זאת משום שהדורות הבאים של העוסקים ברפואה ציבורית מאד מעוניינים לדעת שעבודתם תישא שכר ראוי.

בהצלחה לרופאה ולצוותה. וכל הכבוד גם למשפחתה.

Asnat
19.06.2011, 02:11

hi Ortal, well done for the guts to write this.
there are many who feel the same.
is it worth it?
after years in the profession, i am not sure anymore.

אלי אשל
21.06.2011, 20:41

המצב ברפואה הציבורית בכי רע-כולל במרפאה של רפואה ראשונית שם אני עובד
ד"ר אורטל היקרה-כרופא מבוגר אני מבקש ממך להקדיש יותר זמן לילדים הצעירים שלך כל עוד הם זקוקים לך.אל תאבדי אותם-שום דבר אינו שווה לכך

רופאה
21.06.2011, 22:15

יישר כוחך !
מי כמוני מבינה את הקושי והדילמות...
היום יש יותר ויותר רופאות ופחות גברים רופאים באופן יחסי.
צריך להבין שכדי שאשה תוכל להתמסר למקצוע הרפואה היא צריכה לארגן מערכות תמיכה רחבות , אשר ימלאו את רוב תפקידיה בבית ... ובכל זאת יש דברים שרק אמא יכולה.
בפרט בגילאים הקריטיים של הילדות הרכה .
אני חושבת שגם לזה מקבלי ההחלטות צריכים לתת את הדעת ולתת תשובות כשהם מחליטים ,
על גודל המשכורות ותנאי עבודתם של הרופאים והרופאות לעתיד.

חנה קטן
25.07.2011, 11:40

אני מזדהה עם כל מילה
עלי והצליחי,ותשתדלי להינות מהאמהות ,כי השנים חולפות ולא חוזרות,ולחוויות הילדות-ממש אין תחליף.
אני אתך!
חנה

חנה
14.05.2013, 01:48

אורטל,
אני גינקולוגית מומחית כמוך, רק החלטתי החלטה לא לוותר על המשפחה ולכן אני לא עובדת בבית חולים.
כל מילה שלך נכונה ורק מי ששם, הרופאים ומשפחותיהם, יודעים שאין זו הגזמה. שאולי כתבת את זה קל מידי ושזה לא חייב להיות ככה.
אני עובדת כעת במדינת עולם שלישי ואני רואה שאפשר גם אחרת, אפשר לחיות, אפשר להקדיש זמן לילדים וזה לא על חשבון העבודה.
והתגמול? התגמול יכול להיות מציאותי, לא צריך לעבוד ב2-3 משרות כדי לממן את איכות החיים. את רופאה ואת נוסעת באופניים? כולם חושבים שאם אתה רופא אתה מרוויח המון... כי זה מה שרואים בתקשורת.
את מרגישה שמשהו השתנה אחרי המאבק? לצערי, אני לא רואה את זה ועצוב לי כי אני יודעת שזה מגיע לנו ולחולים...