חוקרים מאוניברסיטת רוקפלר בחנו את האינטראקציה בין תרופות נוגדות-דיכאון לבין תרופות נוגדות-דלקת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהשפעה על התנהגות לא-דכאונית ועל p11, סימן למצבים דמויי-ולתגובה לתרופות נוגדות-דיכאון.
עוד בעניין דומה
הם מצאו שבעכברים שמשמשים מודל לחקר דיכאון, פוגעות תרופות נוגדות-דלקת ביעילות ההשפעה של תרופות נוגדות-דיכאון מקבוצת SSRIs, הן מבחינה ביוכימית והן מבחינה התנהגותית. בעוד שבעקבות מתן נוגדי-דיכאון סרוטונרגים נמצאה באונות הקדמיות עלייה ברמות של ציטוקינים, כגון TNFα ו-IFNγ, שמעלים את רמת p11, כאשר נוגדי-הדיכאון ניתנו בשילוב חומרים נוגדי-דלקת, פחתה עלייה זו.
כאשר נבחן מאגר הנתונים של טיפול עם תרופות מקבוצת SSRIs בחולים שסובלים מדיכאון, נמצא שנטילת תרופות נוגדות-דלקת, ביחד עם תרופות נוגדות-דיכאון גררה ירידה באחוז החולים שסובלים מדיכאון אשר הפגינו שיפור ניכר במצבם.
חשוב, אפוא, שהתועלת במתן תרופות נוגדות-דלקת לחולים שמטופלים עם תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SSRIs תיבחן בקפידה, תוך התייחסות להשפעתן על היעילות של התרופות נוגדות-הדיכאון. אם השימוש בתרופות נוגדות-דלקת חיוני, כדאי לשקול מעבר לתרופות נוגדות-דיכאון שלא מקבוצת SSRIs. בנוסף, יש לבחון האם חולים שלא מגיבים היטב לטיפול עם SSRIs נוטלים תרופות נוגדות-דלקת.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור: