מוות בעריסה (SIDS) הוא הגורם השכיח ביותר למותם של תינוקות בגילאים חודש עד שנה. רוב מקרי המוות בעריסה הם בין הגילאים חודשיים וארבעה חודשים.

בנתיחות שלאחר המוות נמצא שלתינוקות שמתו מוות בעריסה פחות סרוטונין (5-HT) מאשר לתינוקות שמתו מגורמים אחרים. רמת הסרוטונין (כפי שנבדקה ב-HPLC) בקרב 35 מתוך 41 תינוקות שמתו מוות בעריסה היתה נמוכה ב-26% מזו שהיתה בתנוקות שמתו מגורמים אחרים.

תינוק ישן

מבדיקת רמת תוצר הפירוק של 5-HT, הידרוקסיאינדולאצטט (5-HIAA), עולה שאין עלייה בפירוק של סרוטונין. לעומת זאת, רמת האנזים טריפטופאן הידרוקסילאז (TPH-2) , שמעורב בייצור סרוטונין, נמוכה ב-22% בקרב התינוקות שמתו מוות בעריסה, יחסית לרמתו בתינוקות שמתו מגורמים אחרים.

נראה, אפוא, שהירידה ברמת סרוטונין נובעת מירידה בסינתיזה שלו. החוקרים משערים שהירידה שנמדדה ברמת הסרוטונין מצומצמת דיה כדי לא לפגוע בתפקוד המערכת האוטונומית ברמה הבזלית, אך פוגעת ביכולת המערכת להגיב בתנאי עקה.

מקור:
Duncan J.R. et al., JAMA. 2010: Brainstem serotonergic deficiency in sudden infant death syndrome