האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מספקת הכוונה מועטה לגבי העיתוי הנכון להפסקת פוטותרפיה ביילודים המטופלים להיפרבילירובינמיה. בעבודה זו החוקרים ביקשו לגבש קריטריונים שיעריכו את הסיכוי לחזרת היפרבילירובינמיה לאחר פוטותרפיה באשפוז.

המחקר בוצע בתבנית של מחקר עוקבה רטרוספקטיבי בין השנים 2012-2014 בהשתתפות ילודים אשר נולדו בשבוע≥35 ב-16 בתי חולים בקליפורניה.

הישנות היפרבילירובינמיה הוגדרה כחזרה של רמות הבילירובין הכולל בדם (TSB) לרמות הסף המצדיקות פוטותרפיה תוך 72 שעות מסיום הטיפול הראשוני. בוצע שימוש במודל רגרסיה לוגיסטית לבחירת גורמים מנבאים לחזרה ההיפרבילירובינמיה.

מתוך 7,048 הילודים שטופלו באשפוז עם פוטותרפיה ב-4.6% נצפתה הישנות של ההיפרבילירובינמיה. אמצעי החיזוי שגובש כלל שלושה משתנים: גיל הריון <38 שבועות (יחס סיכויים מתוקנן 4.7; רווח בר-סמך 95%, 3.0-7.2), גיל צעיר בעת תחילת טיפול בפוטותרפיה (יחס סיכויים מתוקנן 0.51 ליום; רווח בר-סמך 95%, 0.38-0.68) וה-TSB יחסית לסף הטיפול בעת סיום הפוטותרפיה הראשונית (יחס סיכויים מתוקנן 1.5 לכל מ"ג/ד"ל; רווח בר-סמך 95% 1.4-1.7).

כ-70% מהילודים היו בעלי ציון הקטן מ-20, המתאים לסיכוי הקטן מ-4% להישנות היפרבילירובינמיה.

מסקנת החוקרים היא, שניתן לכמת את סיכון להישנות היפרבילירובינמיה על ידי גיל ההריון, גיל הילוד בעת תחילת הפוטותרפיה הראשונית וה-TSB יחסית לסף הטיפול בעת סיום הפוטותרפיה הראשונית.

מקור:
Chang, P.W. et al. (2017) Pediatrics. 139(3).